מבחן התוצאה

ביום ההולדת האחרון קיבלתי מהאחים שלי במתנה מצלמה על תנאי. התנאי היה שאשפר את כישורי הצילום שלי, וכך כאשר אחי הגדול שלח לי דוא"ל על סדנת צילום מזון בגליץ, נרשמתי מיד. כלומר, כמעט מיד – כי כששאלו אותי איזו מצלמה יש לי לא ממש ידעתי לענות (מסתבר ש"אה, קטנה כזאת וכחולה של סמסונג" לא הייתה תשובה מספקת), והייתי צריכה לחכות עד שאחזור הביתה כדי לבדוק שהיא בכלל עונה על הקריטריונים שלהם, בתור המצלמה הקומפקטית שהיא.

כך קרה שביום שישי האחרון קמתי מוקדם בבוקר (ביחס ליום שישי), והתחלתי את המסע לכיוון רמת-גן. בואו נגיד שבניגוד לסדנה שהייתה רעיון טוב מאוד, עקבים לא היו רעיון מוצלח במיוחד, כי מסתבר שתחנת האוטובוס שנראתה כ"כ קרובה במפה, לא הייתה כזאת קרובה בפועל. אבל אחרי שהתבחבשתי קצת בדרך (על עקבים להזכירכם), הצלחתי בסופו של דבר להגיע ליעדי. באיחור. אני שונאת לאחר!

אז הנה אני, מתנשפת על העקבים, מתיישבת במקום היחידי שהיה פנוי והפלא ופלא, מסתבר שהתחילו בסבב היכרויות וממש במקרה בדיוק היה תורי.

"תציגי את עצמך – איך קוראים לך, בת כמה את…" אומר לי מי שנראה כמו המדריך (הוא בטח הציג את עצמו קודם אבל פספסתי את זה. כי איחרתי.).
"שלום, אני טליה. בת 23 עם ניסיון, באתי לסדנה כי יש לי בלוג ואני רוצה לשפר את יכולות הצילום שלי…"
"ניסיון במה?" עוצר אותי פתאום מי ממשתתפי הסדנה.
"בלהיות בת 23," אני עונה. "אני  בכלל בת 32." (ששש… אל תגלו!)

כן. הסדנה עוד לא התחילה ואני כבר עם הבדיחות המפגרות שלי. גם מאחרת, וגם לא מצחיקה. טוב, אולי קצת. לפעמים.

אז אחרי סבב ההיכרויות, המדריך, שאז כבר גיליתי שקוראים לו דורון לצטר (ושהוא צלם ממש מוכשר!), התחיל להסביר על צילום של מזון – איך, מה ולמה, תוך כדי מצגת והדגמות. בשלב זה כדאי להסביר שכולם, חוץ מאמתכם הנאמנה, היו צלמים מקצועיים/חובבנים, ורק כדי שבאמת תבינו עם מה היה לי עסק – בתמונה למטה אתם יכולים לראות מצד ימין מצלמה ממוצעת + חצובה של משתתפי הסדנה, ואילו מצד שמאל את המצלמה והחצובה שלי:

אבל אל תתנו למראה שלה להטעות אתכם – היא לא רק קטנה וכחולה (מממ… קטנה וכחולה? מעתה ואילך יהיה שמה "דרדסית"!) מדובר במצלמה די משוכללת ומתקדמת!

אני חושבת שדי ברור מזה שכשדורון התחיל לדבר על ISO ואור רך וקשה ושאר ירקות זה היה כמו סינית למתקדמים בשבילי. למזלי, דורון היה מדריך ממש טוב ופירק למעני את כל ההסברים לגורמים, עד שאפילו אני הצלחתי להבין.

אז אחרי כל ההסברים וההדגמות הגיע הזמן להתנסות. כולם מתחילים לתפוס מקום, לשלוף מצלמות וחצובות, לסדר ולכוון (הייתה שם בחורה אחת שהחצובה שלה הייתה גדולה ממנה – טרו סטורי 1), ורק טליה מניחה את חצובתה הצנועה על השולחן ובכך סוגרת עניין. אבל, מסתבר שגם אני הצלחתי ללמוד משהו, וכדי להוכיח הנה כמה תמונות שצלמתי (במו עצמי) בסדנה:

 

סבירסקי בתור התחלה, לא?

אז זה מה שהולך לקרות מעכשיו (אני מקווה): כיוון שאני מצלמת גם את תהליך ההכנה, וקצת קשה לארגן קומפוזיציה, אור וכו' במהלך ההכנות, סביר להניח שהם ימשיכו להיות פחות או יותר באותה רמה כמו עכשיו, אבל לפחות בשלב התמונות של התוצר הסופי אני אנסה ליישם את מה שלמדתי, כדי לקבל תמונות טובות ואיכותיות יותר (אני לא יכולה לספר לכם כמה זה מבאס להכין משהו שיצא כ"כ יפה ואז לגלות שהתמונות נראות זוועה והרי אין דרך לשחזר את מה שכבר נאכל…). מקובל עליכם? יופי.

הניסיון הראשון ליישם את מה שלמדתי היה בתמונות של הקינוח שהכנתי לסופ"ש – פודינג טפיוקה ופירות קיץ (רגע לפני שהם והוא נגמרים).עכשיו תורכם לשפוט אם יש לי תקווה.

קצת על טפיוקה לפני שמתחילים: טפיוקה מגיעה בשני גדלים – קטן וגדול, כשההבדל ביניהם הוא רק משך זמן הבישול (הגדולים טעימים יותר לטעמי, אך משך הבישול כ"כ ארוך ומייאש שאני מעדיפה כבר להכין את הקטנים), ובשלושה צבעים – לבן, ורוד וירוק (יש גם גדולים ושחורים אך לא ראיתי אותם בארץ). את הצבע של הגרגרים עושים מצבע מאכל או מתמציות צמחים (תמצית היביסקוס לוורוד ותמצית תה ירוק ל… ירוק), ולכן, אם אתם רוצים לקנות את הטפיוקה הצבעונית אני ממליצה לכם לקרוא את המרכיבים לפני הקנייה ולוודא שאכן הצבעים טבעיים. קחו בחשבון, עם זאת, שהטפיוקה נהיית שקופה לאחר הבישול וכמעט שלא ניתן להבחין בהבדלי הצבע שלהם.

כמה טיפים שימושיים:

  • את הטפיוקה מוסיפים לסיר עם מים רותחים קלות, ולא לסיר עם מים קרים.
  • לא מוסיפים את כל המים בבת אחת. מתחילים בחצי סיר, וכל פעם שמרגישים שהמים נהיים כבדים ועמילניים מדי, מוסיפים עוד קצת מים רותחים ומערבבים.
  • חשוב מאוד לערבב את הטפיוקה בזמן הבישול, כיוון שהעמילן גורם לגרגרים להידבק זה לזה, וכך הם א. לא מתבשלים, ו-ב. מתאחדים לגוש אחד.
  • חוץ מזה, אם לא תערבבו את הטפיוקה היא תדבק לתחתית הסיר – ואתם לא רוצים לדעת איזה סיוט זה לנקות אותו אח"כ (טרו סטורי 2).
  • הסמיכות של הפודינג תלויה בסינון שלו לאחר הבישול – אם תסננו הרבה מהנוזלים הפודינג יהיה סמיך יותר ולהפך.
  • קחו בחשבון, עם זאת, שהסינון לוקח כמה דקות טובות, כיוון שהמים נהיים מאוד עמילניים, ולא ממש זורמים.
אני מקווה שלא נרתעתם אחרי כל זה, ואם כן אז תזכרו שמדובר בקינוח מאוד (מאוד!) טעים, שמכיל ממש מעט מרכיבים (רק 3 מרכיבים, לא כולל הפירות) ללא לקטוז, ללא גלוטן, פרווה, טבעוני, בריא וטעים (אני יודעת שאמרתי כבר, אבל חשוב להדגיש שוב – כי הוא ממש שווה את הטרחה) – בקיצור מתאים לכ-ו-ל-ם!

אז… מוכנים להתחיל?

ממלאים סיר גדול במים עד חצי מגובהו ומביאים לרתיחה (רק עד שמתחיל לבעבע). מוסיפים 300 ג' גרגרי טפיוקה (כספל אחד גדול) ומערבבים בעזרת כף עץ או מטרפה קטנה.

כאשר מתחיל לבעבע שוב מנמיכים את הלהבה וממשיכים לבשל כ-40 דקות, תוך כדי הוספת מים רותחים בכל פעם שנראה שהמים בסיר מלאים בעמילן ולטפיוקה אין מים לספוג (בערך פעמיים-שלוש במהלך הבישול).

הטפיוקה מוכנה כאשר היא שקופה לחלוטין (היא מתחילה כגרגרים קטנים ואטומים, ולאט לאט הם מתנפחים ונהיים שקופים מהבחוץ פנימה).

מסננים (בסבלנות רבה) את הטפיוקה מהנוזלים: מעבירים למסננת ובעזרת מרית מערבבים בעדינות, כדי לא לשבור את הטפיוקה מחד, ולהעביר את הנוזלים מגיסא. מדי פעם מעבירים את המרית בתחתית המסננת, כי שם מצטברים כל הנוזלים.

להזכירכם – סמיכות הפודינג נקבעת לפי מידת הסינון שלכם, אך מראה יכול להטעות – כל עוד הטפיוקה חמה היא נראית נוזלית יותר ממה שהיא תהיה בפועל, ואילו רק לאחר קירור היא מתייצבת לחלוטין.

בסיר נפרד שמים פחית חלב קוקוס ו-3/4 כוס סוכר ומערבבים על להבה נמוכה רק עד שהסוכר נמס. מוסיפים את הטפיוקה ומערבבים. מניחים בצד להתקרר לפני שמוסיפים את הפירות.

חותכים פירות לקוביות בגודל ביס. אני השתמשתי הפעם במנגו, בליצ'י (בעונה אני מעדיפה טרי ישר מהעץ) ובנקטרינה, אך אתם יכולים לשים מה שאתם אוהבים, או אפילו בלי פירות בכלל.

כאשר הטפיוקה מתקררת מעט מוסיפים את הפירות ומערבבים. מעבירים למקרר להמשך קירור. הפודינג טפיוקה נשמר במקרר שבוע לפחות.

מגישים בקעריות קטנות…

ובתיאבון!

פודינג טפיוקה
300 ג' טפיוקה (כ-1 ספל גדול)
1 פחית חלב קוקוס
3/4 כוס סוכר
פירות טריים (ליצ'י, מנגו, אננס, נקטרינה…)

אופן הכנה:

  1. שמים מים בסיר (כחצי מהגובה) ומביאים לרתיחה קלה (עד שרק מתחיל לבעבע). מוסיפים את הטפיוקה ומערבבים.
  2. כאשר שוב המים מתחילים לבעבע מנמיכים את האש וממשיכים לערבב. מדי פעם מוסיפים עוד קצת מים רותחים (כאשר מרגישים שהמים בסיר נהיים "כבדים" מעמילן). הטפיוקה מוכנה כאשר היא נהיית שקופה לחלוטין.
  3. מסננים את הטפיוקה (ככל שתסננו יותר כך הפודינג יהיה סמיך יותר ולהיפך).
  4. בסיר נפרד שמים את החלב קוקוס והסוכר (אפשר להוסיף יותר סוכר אם אוהבים מתוק יותר). מערבבים על להבה נמוכה רק עד שהסוכר נמס, ומסירים מהאש.
  5. מוסיפים את הטפיוקה ומערבבים. מניחים בצד להתקרר.
  6. חותכים פירות לקוביות ומוסיפים לטפיוקה. מערבבים ושמים במקרר לקירור מוחלט (זה הכי טעים קר).
  7. הטפיוקה נשמרת במקרר לפחות שבוע.

מקווה שתהנו,
טליה

 

#חשוב לי לציין שעבור הסדנה שילמתי מכספי שלי מחיר מלא, וכל מה שנכתב בפוסט הנ"ל נכתב מהלב#

10 תגובות בנושא “מבחן התוצאה

  1. מתכון נפלא. חייבת להודות שבהתחלה עוד קיללתי את יוצרו כשבתהליך בישול הטפיוקה נוצרו גושים.. אבל הסוף היה מוצלח להפליא. פשוט ללקק את האמצעות. הכנתי בנפרד סלט פירות עשיר באפרסמוון, אפסק, בננה, מנגו ותמר [ ברבים] – והגשתי בכוסות אישיות שכבה טפיוקה שכבה פירות.
    תודה רבה רבה .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *