יום הפאי – טארטלטים של סלק, גבינת עזים ותרד

אז היום (ה-14 למרץ, או ה-3.14 לפי הכתיב האמריקאי) הוא יום הפיי, היום שבו חוגגים את המספר פיי (הידוע כ-3.14) ע"י אכילת, כן – ניחשתם נכון, פאי! אבל השנה, בדיוק בשעה 9:26:53 יום הפיי אפילו מיוחד יותר. למה, אתם שואלים? בגלל זה: להמשיך לקרוא

הרב נוח

אני לא חושבת שאי פעם התלבטתי כ"כ אם להעלות מתכון או לא. למרות שאני לא שומרת כשרות, איכשהו יצא שמאז שקם הבלוג עלה רק מתכון אחד לא כשר, וגם אותו היה אפשר להכשיר די בקלות, ע"י החלפת מרכיב זה או אחר, אבל מתכון לא כשר-לא כשר לא היה פה עד כה.

להמשיך לקרוא

אביב הגיע


שוב הגיע התקופה הזאת בשנה שמכניסה מדינה שלמה לטירוף ומפלגת את העם שלנו סביב הויכוח הישן- האם לאכול את המצה עם נוטלה או עם השחר? (אגב, אני בכלל אוהבת לאכול מצה עם גבינה לבנה וריבת גזר, אבל אל תגלו, יש אנשים שחושבים שזה מוזר…). כן, רבותי – פסח הגיע. אני יודעת שבחו"ל חושבים שחנוכה זה החג היהודי המרכזי (בגלל הסמיכות לחג המולד), אבל אנחנו פה יודעים את האמת – פסח הוא ללא ספק החג הגדול ביותר של היהודים – החג שבו כל שנה יוצאים מעבדות (של ניקיונות הבית) לחירות (לילדים בכל אופן, להורים קצת פחות). להמשיך לקרוא

זבנג וגמרנו


באמצע שבוע תמיד מחפשים קיצורי דרך במטבח. אין כוח להשקיע שעות בבישול אחרי יום עבודה ארוך, כשעוד מחכה לנו משמרת שנייה בבית. האתגר: להכין אוכל במהירות, אבל שגם יהיה טעים וגם בריא (אפשר להתפשר על רק טעים, אבל לא על רק בריא. אני יודעת שאומרים שבריאות זה הכי חשוב בחיים, אבל לדעתי הבריאות שלנו לא שווה הרבה בלי משהו שעבורו שווה לחיות, אוכל למשל…). האתגר למתקדמים: להכין אוכל במהירות, שיהיה גם טעים, גם בריא וגם אכיל למחרת, כי אני לדוגמה מעדיפה להביא אוכל לעבודה ולא לקנות בחוץ (כמה כבר אפשר לאכול סלט-סביח-שווארמה-שניצלבפיתה-חומוסצ'יפסלט?). הפתרון: שתי תוספות בריאות ומהירות הכנה שגם מתחממות נפלא במיקרו/טוסטר אובן. ולמה הן מתווספות הפעם? – לנקניקיית צ'וריסו עסיסית. יאמי!
להמשיך לקרוא

אסיה זה כאן

 

גילוי נאות: מעולם לא הייתי במזרח. יותר מכך, עם חוש הכיוון שלי בטח הייתי מנסה להגיע להודו ומגלה בטעות את אמריקה. ההיכרות היחידה שלי עם המטבח האסייתי היא בעצם דרך העיבוד הישראלי שלו, אבל לדעתי זה גם חלק מהיופי, איך שהמטבח שלנו שואב השראה מאיפה שרק אפשר, ולוקח את זה לכיוונים חדשים ומעניינים. למטבח הישראלי יש נטייה "לעברת" מטבחים זרים, ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. אפילו במונח "אקזוטי" יש להשתמש בסיוג מה, כי יש לנו נטייה לאמץ לחיקנו כל דבר חדש, ולשייך אותו אלינו. דוגמה טובה לכך היא חלב הקוקוס, אשר מקורו אולי במזרח הרחוק, אבל היום אין כמעט מכולת שלא מחזיקה את המוצר, שלא לדבר על הפתרון הנוח שהוא מספק לקהילה שומרת הכשרות. האמביוולנטיות הזאת מתבטאת גם בכך שמצד אחד יש בנו רעב בלתי פוסק לחידוש ולחדשנות בתחום האוכל, בין אם זה בהכרות עם חומרי גלם חדשים, ובין אם זה בהיכרות עם מאכלים ועם מטבחים אחרים, ומצד שני אנחנו נצמדים למוכר ולאהוב, מסתמכים על מסורות הבישול העתיקות שמגדירות אותנו כעדה וכעם.
להמשיך לקרוא

Second breakfast is the best breakfast

 

בראנץ' היא ללא ספק הארוחה האהובה עליי ביום. למה? כי זה פתרון נהדר לאנשים שלפעמים לא יכולים (או לא רוצים) להחליט. למה להתפשר על ארוחת בוקר, או להסתפק בארוחת צהריים כשאפשר גם וגם?
גאי ברינגר טען שמלבד ביטול הצורך לקום מוקדם ביום ראשון בבוקר (או בשבת במקרה הזה), ארוחת הבוהריים משמחת אנשים בדרכים נוספות:
Brunch is cheerful, sociable and inciting. It is talk-compelling. It puts you in a good temper, it makes you satisfied with yourself and your fellow beings, it sweeps away the worries and cobwebs of the week.
– Guy Beringer, "Brunch: A Plea," Hunter's Weekly, 1895.
מי יכול להתווכח עם הגיון כזה?
להמשיך לקרוא