או-ממי

לא פעם כתבתי על אהבתי למטבח האסייתי – הוא נגיש, טעים ותמיד מרגיש בריא (גם כשהוא לא) – אז איך אפשר לא לאהוב? כשאין לי יותר מדי זמן, או כשפשוט אין לי כוח להשקיע תמיד אני פונה למטבח האסייתי לתשובה כי במינימום השקעה אפשר לקבל מקסימום תוצאה. להמשיך לקרוא

ירוק עד


זוכרים את הפרסומת הזאת מפעם – "בשבילו זה דני, בשבילך חלב"? (אם לא – הנה תזכורת). אז בשבילי ככה זה אוכל אסייתי – מצד אחד טעים מצד שני בריא. מה שנקרא win win situation. להמשיך לקרוא

לחץ לחץ לחץ


אני מרגישה כאילו עבר נצח מאז הפוסט האחרון שכתבתי (שבוע יכול להיות סוג של נצח, לא?). יאמר להגנתי שחוץ מהעומס בעבודה היה לי גם יום הולדת (אז אתם כבר חייבים לוותר לי קצת), וזה אומר שיצאתי הרבה בזמן האחרון כדי לחגוג עם משפחתי ועם חברי השונים (בשבוע האחרון הספקתי כבר להיות בפראג הקטנה, בטנדורי, במועדון הקצינים, בפרנג'ליקו ובפבלה והיד עוד נטויה). זה לא אומר, עם זאת, שלא בישלתי לכם… להמשיך לקרוא

נאם טוק מו – המפל


סיפור שהיה כך היה – לפני כמה זמן הייתי במסעדה בית תאילנדי בתל אביב, ושם החלטתי להזמין מנה שתוארה כ"הכי איסן שיש" – "בשר לבן/בקר (שייטל) צלוי פרוס עם נענע, בצל סגול, כוסברה, פלפל חריף יבש כתוש ומעט לימון סחוט בתיבול "איסן" מסורתי" או במילים אחרות – נאם טוק מו. למרות שצוירו ליד המנה 4 (!) פלפלים חריפים החלטתי להזמין את המנה, פשוט כי היא נראתה לי הכי מעניינת בתפריט. זאת הייתה טעות. לא בגלל שהמנה לא טעימה, אלא בגלל שהיא הייתה כ"כ חריפה שאחרי שני ביסים נראתי כמו דמות מסרט מצויר – פרצוף אדום ועשן יוצא מהאוזניים. להמשיך לקרוא

אסיה זה כאן

 

גילוי נאות: מעולם לא הייתי במזרח. יותר מכך, עם חוש הכיוון שלי בטח הייתי מנסה להגיע להודו ומגלה בטעות את אמריקה. ההיכרות היחידה שלי עם המטבח האסייתי היא בעצם דרך העיבוד הישראלי שלו, אבל לדעתי זה גם חלק מהיופי, איך שהמטבח שלנו שואב השראה מאיפה שרק אפשר, ולוקח את זה לכיוונים חדשים ומעניינים. למטבח הישראלי יש נטייה "לעברת" מטבחים זרים, ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. אפילו במונח "אקזוטי" יש להשתמש בסיוג מה, כי יש לנו נטייה לאמץ לחיקנו כל דבר חדש, ולשייך אותו אלינו. דוגמה טובה לכך היא חלב הקוקוס, אשר מקורו אולי במזרח הרחוק, אבל היום אין כמעט מכולת שלא מחזיקה את המוצר, שלא לדבר על הפתרון הנוח שהוא מספק לקהילה שומרת הכשרות. האמביוולנטיות הזאת מתבטאת גם בכך שמצד אחד יש בנו רעב בלתי פוסק לחידוש ולחדשנות בתחום האוכל, בין אם זה בהכרות עם חומרי גלם חדשים, ובין אם זה בהיכרות עם מאכלים ועם מטבחים אחרים, ומצד שני אנחנו נצמדים למוכר ולאהוב, מסתמכים על מסורות הבישול העתיקות שמגדירות אותנו כעדה וכעם.
להמשיך לקרוא