פרחי מאצ'ה ומרציפן ורדים

4

אני חושבת שיצא לי לציין בבלוג פעם או פעמים כמה שאני אוהבת את פורים (בכל זאת, זה החג האהוב עליי). להמשיך לקרוא

טארט טאטן אגסים עם בצק שקדים

בזמן האחרון אני מרגישה שאני מזניחה קצת את הבלוג. אני כרגע בתהליכים של מעבר דירה (סיוט, אגב) והכול מרגיש לי מבולגן. לשמחתי, הפרויקט החודשי של "כחומר ביד הבלוגר" גורם לי לעצור קצת ולעשות סדר, כי עם כל הכבוד למעברי דירה, על ההשתתפות בפרויקט אני לא מוותרת כ"כ בקלות. להמשיך לקרוא

עוגת שוקולד שוקולדית בהחלט

בין אם מדובר ביום ההולדת שלנו או של מישהו אחר – ימי הולדת הם תירוץ נפלא לאכול דברים שלא היינו מעזים להכניס לפינו ביום רגיל "מחמת הדיאטה". לעוגות יום הולדת, הרי, אין קלוריות, לא משנה כמה הן מושחתות. והעוגה הזאת היא בהחלט מושחתת. להמשיך לקרוא

שני סלטי סלק

אחד הדברים האהובים עליי במטבח הישראלי (ונעזוב לרגע בצד את הדיון לגבי מה זה מטבח ישראלי) זה השימוש הנרחב בירקות ובפירות: טריים, קלויים, צלויים, מבושלים, מוחמצים – מה שבא ברוך הבא. אני זוכרת שכשהייתי בלונדון בפעם הראשונה הייתי ממש בסוג שוק תרבותי מהמחסור המשווע של ירקות בתפריטים שלהם. לא היה דבר כזה תוספת של ירק לצד מנה עיקרית, וסלטים היו סוג של חייזרים בנוף המקומי. בפעם הראשונה שנתקלתי שם בתפוח, באיזה סוג של פיצוציה בתחנת המטרו לא פחות ולא יותר, ממש התרגשתי. להמשיך לקרוא

חיתוכיות שיבולת שועל ופטל

בזמן האחרון לא יוצא לי לכתוב הרבה בבלוג, כך שאני ממש מודה הפעם לפרויקט החודשי של "כחומר ביד הבלוגר", שלפחות בזכותו עולה סוף סוף משהו חדש. עכשיו, אני יודעת מה אתם בטח חושבים – "חומר גלם חדש בדיוק לפני שבועות, זה בטח יהיה משהו גבינתי", אז זהו – שלא. להמשיך לקרוא

עוגת פיננסייר עם אגסים מקורמלים ואוכמניות

החלק הכי קשה בכתיבת בלוג, תאמינו או לא, הוא החלק של הכתיבה. המתכונים עצמם, איכשהו נכתבים מאליהם, תחילה כרעיון, אח"כ כניסוי (ולפעמים כטעייה) ולבסוף כרשימות – אחת למצרכים ואחת לדרכי פעולה. די פשוט למען האמת. להמשיך לקרוא

טארט טופי ואגוזים

ט"ו בשבט הוא אחד מהחגים השקטים יותר שיש לנו, אין לו את הרעש והצלצולים של ראש השנה או של פסח, את הצבעוניות של פורים, את הצהלה של שבועות או את המשחקים והמסורות של חנוכה. איך שתילת עצים יכולה להשתוות לכל זה? ועדיין, זה אחד החגים היפים שיש לנו שבו, לשם שינוי, אנחנו לא המרכז (ניסו להרוג אותנו, שרדנו, בואו נאכל), אלא כל מה שמסביבנו: להמשיך לקרוא

לא כוס התה שלי

כשאני מבקשת מים במסעדה אני תמיד מבקשת שהם יהיו "נקיים" – בלי לימון ובלי קרח. לימון במים, או בתה אני ממש שונאת, זה גורם לי להרגיש שאני שותה חומר ניקוי. בדיאט ספרייט, לעומת זאת – לימון זה חובה. אני מועכת אותו קצת בכוס (לפעמים גם עם נענע) ורק אז מוסיפה את הספרייט.
אני גם ממש שונאת לימון בסלטים (חוץ מבטאבולה) – אפילו את הסלט הבסיסי ביותר של מלפפון-עגבנייה אני מתבלת רק במלח ובשמן זית. לעומת זאת, כמעט לכל מרק אני אוהבת להוסיף מעט לימון סחוט, למיני תבשילים ובעוגות. אני פשוט מטורפת על עוגות לימון. כן – אני קצת מוזרה בקטעים האלה. להמשיך לקרוא

שנה דבש

בשעה טובה הגיע חודש ספטמבר, ואתו כמובן הסתיו. חום יולי-אוגוסט סוף סוף נשבר, העלים מתחילים לנשור, הנחליאלי מקפץ, והאוויר מתחיל להיות נעים וקריר. אה, רגע…. שכחתי על איזו מדינה אנחנו מדברים פה. השנה, למי שלא מעודכן, הסתיו יחול בין ה-10-9 לנובמבר, אח"כ החורף יפציע לשבוע בערך מתישהו בין ינואר לפברואר, האביב אולי יגיע השנה, אולי לא (הוא עוד לא אישר הזמנה) ובשאר הזמן הקיץ ישרור כהרגלו. מה? אני ממורמרת? לא! להמשיך לקרוא

חופשה ברומא

שקדים הם אחד מחומרי הגלם האהובים עליי ביותר באפייה. לא משנה באיזו צורה מוסיפים אותם – פרוסות, שבבים, שלמים או טחונים – הם משדרגים כל דבר שבו הם נוגעים.

בפוסט הקודם סיפרתי לכם על הטיול לרומא ועל התחושה שגיליתי עולם חדש שלא ידעתי שבכלל קיים. בין היתר גיליתי שהאיטלקים, כמוני, אוהבים שקדים במאפים ובעוגיות שלהם. להמשיך לקרוא