מגע הזהב של מיאדס

יש אנשים שיש להם מגע של זהב בכל דבר שבו הם נוגעים. בבישול, הפרסים קוראים לזה דספוחט.
לשוש, אחת החברות הטובות והוותיקות של אמי יש מגע של זהב בכל הקשור לבצקים, בין אם מדובר בבצק לפסטה, בבצק שמרים או בבלילה פשוטה לעוגה – כולם היו מתמסרים תחת ידיה ונכנעים לרצונה. הדברים שהיו יוצאים מידיה של האישה הזאת השאירו בי תמיד טעם של עוד. להמשיך לקרוא

תרבחו ותסעדו

המימונה זה ה-חג של המרוקאים. כמה שהמרוקאים אוהבים להשקיע ולבשל בערבי שישי ויותר מכך בערבי חג – אפשר להכפיל את זה ב-10 ואולי זה יתקרב לכמה שהם אוהבים להשקיע במימונה. אז הם מוציאים את כל הכלים המיוחדים (במיוחד אלה שירשו או שהובאו ממרוקו), ממלאים את השולחן בשלל עצום וצבעוני של מתוקים – והכי חשוב – משאירים את הדלת פתוחה. כ-ו-ל-ם מוזמנים. להמשיך לקרוא

הסופגנייה שהתחפשה

אז ככה. אני יודעת שבעיקרון כשחושבים על דונאטס חושבים על חנוכה, אבל… ראשית הדונאטס האלה אפויים ולא מטוגנים, ושנית הם כ"כ קטנים, חמודים וצבעוניים שהם פשוט מושלמים למשלוחי המנות. מקסימום תוכלו לומר שהמשלוח שלכם התחפש לחנוכה, לא? להמשיך לקרוא

יום הנוטלה העולמי

אומרים שבמקום שבו יש שני יהודים תהיינה שלוש דעות. גם אומרים שכל חג יהודי מסתכם ב-"ניסו להרוג אותנו, שרדנו, בואו נאכל". כשמחברים את שתי האקסיומות האלו, מבינים שאנחנו לא רק אוהבים אוכל – אנחנו אוהבים גם לדבר עליו, או יותר נכון – להתווכח עליו. איך אוכלים קרמבו – מהקרם לעוגייה או מהעוגייה לקרם? וופל לימון – המצאה גאונית, או אוכל מהשטן? איך פותחים אריזה של במבה – מלמעלה או מהצד? איך אוכלים ארטיק – בלקים או בביסים? חומוס אוכלים בדוח או בסיבוב? מילקי – אוכלים את הקצפת בנפרד, או מערבבים? מה יותר טעים – שחר או נוטלה? להמשיך לקרוא

הענק וגנו

לא לעתים קרובות יוצא לי לקחת יום חופש מהעבודה, סתם בשביל עצמי. בדר"כ, אם אני כבר לוקחת יום חופש (או חצי יום, אם להיות לגמרי כנה), זה בשביל סידורים שונים שלא יכולים לחכות ליום שישי. אבל סתם ככה, בשביל עצמי? כדי לעשות משהו כיפי? לא לעתים קרובות.

אז אתם יכולים להבין מזה, להמשיך לקרוא

שקית ההפתעות

בזמן הזה (כמעט) בשנה שעברה הייתי בטיול בלונדון עם אמא שלי ואחי הגדול. כיוון שנהוג אצלנו בעבודה להביא משהו טעים כשנוסעים לחו"ל (ביזנס או פלז'ר), וכיוון שמוס הוא הקמע הרשמי של השקובית שמיכל ואני חולקות, לא יכולתי שלא להביא לו את ה-Moose Munch Chocolate Bar, כשראיתי אותו בחנות הממתקים Cybercandy. את החטיף הזה קניתי רק בגלל השם, בלי לדעת במה מדובר. אם הייתי יודעת, סביר להניח שהייתי קונה עוד איזה אחד או אחד-עשר. זה היה כ"כ טעים – חטיף שוקולד משובח שהיו משובצות בו חתיכות פופקורן מקורמל, שקדים וקשיו. לא הבנתי איך (איך?!) לא שמעתי על זה קודם, ומיד התחלתי לברר מה זה בדיוק Moose Munch.

להמשיך לקרוא

החצי השני

אם באמת רוצים לפנק אותי במתנה מחו"ל, הדרך הפשוטה ביותר היא להביא לי משהו טעים. אני אוהבת לנסות דברים חדשים (ומוזרים), ומתלהבת כמו ילדה קטנה למראה סוכריות, שוקולדים, פסטות צבעוניות, ריבות וכו' וכו' שמגיעים מחו"ל. אני טוענת שאם מטיילים בחו"ל, ובאמת רוצים להכיר את התרבות שאליה הגעתם – עזבו אתכם ממוזאונים, אתרים ושאר מלכודות תיירים, פשוט תכנסו לאחד הסופרים ותאמינו לי שתלמדו על התרבות הרבה יותר רק מלראות מה הם אוכלים. להמשיך לקרוא

היום יום הולדת

היום הוא יום מיוחד והשמחה בו כפולה – זהו גם יום ההולדת של הבלוג (מי מאמין שכבר עברה שנה) וגם הפוסט ה-100 (!) שעולה בו.

איך הכול התחיל? להמשיך לקרוא

השילוש הקדוש


אני אוהבת אתגרים. אתגרים, ובמיוחד אתגרים קולינריים, מוציאים את הצד היצירתי שבי ופותחים לי את הראש למלא רעיונות ולאפשרויות חדשות. "כחומר ביד הבלוגר" הוא פרויקט של מנטקה, שבו מדי חודש נבחר חומר גלם, וכל מיני בלוגרים יוצרים מתכונים וכותבים פוסטים סביב אותו חומר גלם. לכאורה, השילוב המושלם. להמשיך לקרוא

קלוריות או לא להיות

כל הזמן אנחנו שומעים סביבנו את המילה "קלוריות". קלוריות פה וקלוריות שם, אבל מה זה בעצם  קלוריות? ובכן, קלוריות הן יצורים קטנטנים שמתחבאות בארון ומקטינות לנו בלילה את כל הבגדים. המנוולות! להמשיך לקרוא