טארט קשיו זעפרן ותאנים

אני מבטיחה לכם – התמונה התמימה שלמעלה ממש לא חושפת את מה שהולך בתוך העוגה הזאת. היא אולי נראית כפרית (שזה לשון יפה ל"פשוטה"), והיא אומנם פשוטה להכנה, אך הטעמים שלה רחוקים מלהיות פשוטים. להמשיך לקרוא

טארט טופי ואגוזים

ט"ו בשבט הוא אחד מהחגים השקטים יותר שיש לנו, אין לו את הרעש והצלצולים של ראש השנה או של פסח, את הצבעוניות של פורים, את הצהלה של שבועות או את המשחקים והמסורות של חנוכה. איך שתילת עצים יכולה להשתוות לכל זה? ועדיין, זה אחד החגים היפים שיש לנו שבו, לשם שינוי, אנחנו לא המרכז (ניסו להרוג אותנו, שרדנו, בואו נאכל), אלא כל מה שמסביבנו: להמשיך לקרוא

שקית ההפתעות

בזמן הזה (כמעט) בשנה שעברה הייתי בטיול בלונדון עם אמא שלי ואחי הגדול. כיוון שנהוג אצלנו בעבודה להביא משהו טעים כשנוסעים לחו"ל (ביזנס או פלז'ר), וכיוון שמוס הוא הקמע הרשמי של השקובית שמיכל ואני חולקות, לא יכולתי שלא להביא לו את ה-Moose Munch Chocolate Bar, כשראיתי אותו בחנות הממתקים Cybercandy. את החטיף הזה קניתי רק בגלל השם, בלי לדעת במה מדובר. אם הייתי יודעת, סביר להניח שהייתי קונה עוד איזה אחד או אחד-עשר. זה היה כ"כ טעים – חטיף שוקולד משובח שהיו משובצות בו חתיכות פופקורן מקורמל, שקדים וקשיו. לא הבנתי איך (איך?!) לא שמעתי על זה קודם, ומיד התחלתי לברר מה זה בדיוק Moose Munch.

להמשיך לקרוא

תיאום ציפיות

יש קטע כזה עם אנשים שמבשלים – תמיד מצפים מהם ליותר – שהאוכל שלהם יהיה יותר טעים, יותר מיוחד, יותר מקורי, יותר אדג'י, יותר פיוז'ני, יותר חדשני… פשוט יותר יותר. מצד אחד זאת מחמאה, מצד שני זה מלחיץ נורא. בסופו של דבר מה שמכריע את ההצלחה או הכישלון זה היחס שלך – האם אתה רוצה להתעלות על עצמך ולהיות האדם שמצפים ממך להיות, או האם אתה חי בפחד מתמיד מהאפשרות להיכשל. עכשיו, שיהיה ברור – גם אם אתה שייך לאפשרות הראשונה אתה עדיין יכול להיכשל, אבל בסה"כ הכישלונות הן המדרגות בדרך להצלחה. להמשיך לקרוא