עוגת פריחת הדובדבן

בקרוב אני טסה לפריז. בניגוד לפעמים הקודמות שהייתי שם (זאת תהיה הפעם הרביעית שלי), זאת בעצם הפעם הראשונה שאוכל ליהנות מהעיר הזאת כמו תיירת, עם כל המשתמע מכך. בפעמים הקודמות שלי שם תמיד התארחתי אצל המשפחה, שאומנם יש לזה יתרונות אדירים, אך זה גם אומר שארוחת בוקר הייתי אוכלת אתם בבית, כנ"ל לגבי ארוחת ערב ובמהלך היום הם היו דואגים לי לסנדוויץ' ואפילו לשתייה. זה כמובן מאוד מתחשב ומוערך, אבל לפודית כמוני זה גם "קצת" מגביל: להיות בעיר האורות, בירת הקולינריה העולמית, ולא לטעום כמעט משום דבר :-(. להמשיך לקרוא

קרוקומבוש – מגדל פחזניות ממולאות בקרם פטיסייר

שבועות השנה הולך אצלנו קצת לאיבוד בין אירועים מרגשים אחרים: הוא נופל בין החינה לחתונה של אחי הקטן, ובדיוק על יום הולדתה של אימי המופלאה. זה אומר שלא ממש היה לי את הזמן הדרוש כבלוגרית מן המניין להגות, לתכנן ולנסות המוני מתכונים לשבועות, ולהעלות הרבה פוסטים לחג – למרות הפוטנציאל הגלום בחג הזה (במיוחד בגזרת הקינוחים). אפילו השימוש במילה "הרבה" מוגזם בהקשר הזה – העליתי רק מתכון אחד (אל תספרו אבל בעצם הכנתי את הפשטידה הזאת לפני מלא זמן ואיכשהו לא יצא לי להעלות את המתכון עד כה, אז פשוט ניצלתי את ההזדמנות) ואת המתכון שבאמת תכננתי להעלות (קרי המתכון הזה) לקח לי נצח לכתוב מהסיבה הפשוטה שפשוט לא היה לי זמן. להמשיך לקרוא

אקלייר אהובתי

חודש חדש מתחיל, וזה כמובן אומר חומר גלם חדש באתגר "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. ככל שעוברים החודשים כך אני מגלה שיותר אני נהנית מהפרויקט הזה. לפעמים מדובר בחומר גלם ממש מאתגר (חודש השומשום, או חודש הרימון למשל), לפעמים בחומר גלם כ"כ נפוץ שאני תוהה מה כבר אפשר לעשות איתו שעוד לא עשו (ואז עושה משהו שכבר עשו בעבר, רק בסגנון שלי, כמו חודש הבוטנים, או חודש הקפה למשל) ולפעמים מדובר בחומר גלם שאני כ"כ אוהבת שהראש מתפוצץ מרעיונות ואני לא יודעת מה לבחור. כמו הפעם. להמשיך לקרוא