קציצות סרטנים של מר קראב

לא מזמן קיבלנו מתנה מיוחדת: בעלה של חברה של אמא שלי, שאוהב לדוג לפעמים, הביא לנו שקית מלאה בסרטנים כחולים. היה די בכך כדי שנעשה ארוחת ערב חגיגית סתם כך באמצע השבוע. את הסרטנים אידנו בציר של בירה, שום, צ'ילי, כוסברה וליים (מתכון שמצאתי אי שם ברחבי המרשתת), ואין לומר כמה שזה היה טעים, למרות כל ההתעסקות הנדרשת (ובמיוחד לאור העובדה שאין לנו בבית את הכלים המתאימים לפירוק סרטנים). להמשיך לקרוא

לגזור ולשמור


קשה לומר מתי התחיל הרומן שלי עם המטבח האסייתי. אנחנו היינו (ועודנו) בית שאהב להתנסות, ואוכל ביתי כלל הרבה מטבחים, ולא בהכרח את אלו של העדות שהשתייכנו אליהן. אני לא יודעת למה, אבל אוכל אסייתי תמיד מרגיש בריא יותר, גם כשהוא כולל טיגון או חומרי גלם משמינים כמו חלב קוקוס. אולי זה השימוש הרב בירקות רבים ומגוונים, אולי זה סגנון הבישול המוקפץ שגורם לכך שהירקות מתבשלים מעט וכך שומרים יותר על הערכים התזונתיים שלהם, או אולי בגלל שיטת האכילה – הצ'ופסטיקס שגורמים לנו לאכול לאט יותר מאשר עם סכו"ם. מה שזה לא יהיה – אני אוהבת את זה. סיני, תאילנדי, יפני ועוד ועוד – כולם יתקבלו אצלי בברכה. להמשיך לקרוא