עוגת קפה, אגוזים וקינמון

אני רוצה להתחיל ולומר שפישלתי ופישלתי בגדול. כבר יותר מחצי שנה שמורקייק ואני מנסות להיפגש לסשן אפייה משותף, ועד שסוף סוף הצלחנו לגמרי הפלתי את הכדור, כמו שאומרים. מסתבר שכל המטרה של שת"פ של בלוגריות/ים זה כדי שיהיה אפשר להעלות מלא תמונות לאינסטוש – ובעוד שמורקייק בהחלט מילאה את חובתה הבלוגרית, אני העליתי בקושי תמונה אחת, וגם זה רק אחרי שהיא הסבה את תשומת לבי לעניין. באמת שלא ידעתי (בכל זאת זהו השת"פ הראשון שלי), אבל חוסר ידיעה לא פוטר מאשמה. Mea culpa. להמשיך לקרוא

שושני ריבת ענבים וגבינת יין

למרות שהבלוג חוגג אוטוטו 3 שנים זו הפעם הראשונה בתולדותיו שעולה בו מתכון לעוגת שמרים. למה, אתם שואלים? א. כי בצקי שמרים זה לא הצד הכי חזק שלי, ו-ב. כי הכנה של בצק שמרים זה משהו שמאוד קשה לי להסביר, כי זה עניין של חצי רגש, חצי מדע. את החלק של המדע אפשר להסביר, אבל איך מסבירים רגש? להמשיך לקרוא

שורטברד פקאן קינמון

היום בפינתנו "דברים שמעצבנים אותי" – רק לי מפריע השימוש הנרחב ב-ה' הידיעה? כל דבר היום הוא ה-דבר! (וכמובן שחייבים  להוסיף מקף וסימן קריאה אחד או כמה, כדי להדגיש כמה שהדבר הוא ה-דבר!). תרשו לי להיות הורסת המסיבות לרגע, אבל אני די בטוחה שלא משנה כמה הדבר שלכם (מה שהוא לא יהיה) מדהים, מהמם, מושלם, הורס, חולה-גוסס-מת, רוב הסיכויים שהוא עדיין לא ה-דבר הכי [תבחרו תואר], סטטיסטית וזה. להמשיך לקרוא

חרוסת

חרוסת הם מסוג המאכלים האלה שתמיד יהיו על שולחן החג, אך אין שניים זהים זה לזה – יש שמכינים כממרח, ויש ככדורים, יש שמוסיפים יין ו/או תפוחים מגוררים ויש שלא. כשחושבים על זה, הדבר היחידי שמשותף לכל סוגי החרוסת זה התמרים והאגוזים – כל השאר נתון לפרשנות אישית. להמשיך לקרוא

שנה דבש

בשעה טובה הגיע חודש ספטמבר, ואתו כמובן הסתיו. חום יולי-אוגוסט סוף סוף נשבר, העלים מתחילים לנשור, הנחליאלי מקפץ, והאוויר מתחיל להיות נעים וקריר. אה, רגע…. שכחתי על איזו מדינה אנחנו מדברים פה. השנה, למי שלא מעודכן, הסתיו יחול בין ה-10-9 לנובמבר, אח"כ החורף יפציע לשבוע בערך מתישהו בין ינואר לפברואר, האביב אולי יגיע השנה, אולי לא (הוא עוד לא אישר הזמנה) ובשאר הזמן הקיץ ישרור כהרגלו. מה? אני ממורמרת? לא! להמשיך לקרוא

כשהכול אבוד

השבוע חגגתי יום הולדת. אמרתי לעצמי שעכשיו, כשהגעתי למספר האהוב עליי, זה הולך להיות יום הולדת מיוחד ובכלל השנה הזו היא ה-שנה שלי! כנראה שמישהו למעלה החליט שלא הייתי צריכה לפתוח את הפה והשנה "חגגתי" את אחד מימי ההולדת הגרועים שהיו לי ever.
להמשיך לקרוא

לאסי שובי הביתה

קיץ זה קשה. חום, לחות, יתושים ומה לא. במדינה שבא קיץ נמשך כ-10 חודשים בשנה הייתם חושבים שאני אתרגל לזה כבר, אבל לא. קיץ הייתה ועודנה העונה השנואה עליי. אבל… גם אני חייבת להודות שיש לה כמה יתרונות, וכשאני אומרת יתרונות אני מתכוונת לפירות. אבטיח, מלון, מנגו, ענבים, אפרסקים, נקטרינות, שזיפים והרשימה עוד נמשכת. אלו פירות שכיף לאכול כמות שהם, אך גם כיף להכין אתם דברים. להמשיך לקרוא

10 דברים שלא ידעתם עליי ואולי לא רציתם לדעת

אומרים שלכל אחד יש שריטה, ההבדל הוא בעומק. אצלי השריטה עמוקה עד מאוד, אבל כמה ממנה אני מוכנה לחשוף לציבור הרחב, זאת השאלה. למה אני מספרת לכם את זה? כי שחף מהבלוג המקסים משו טעים העבירה אליי מעין משימת שרשרת, שבה בלוגרים חושפים 10 דברים שלא ידעתם עליהם קודם, ואז מעבירים את זה הלאה לשלושה בלוגרים אחרים. להמשיך לקרוא

גשם בעיתו

כמה אני אוהבת את החורף? לפעמים, סתם כי בא לי, אני מקשיבה לתחנת רדיו שמשדרת אך ורק קולות של גשם. זה הצליל האהוב עליי, והיחיד שמצליח להרגיע אותי כשאני עמוסה ולחוצה. כשאני קמה בבוקר לקולות של סופה, יוצאת החוצה והכול אפור ומעט חשוך, זה עושה לי טוב בלב. עזבו אותי מקיץ, וחום, ולחות, וזיעה, ויתושים ולחות (אני יודעת שאמרתי – אבל יש הרבה ממנה) – שום דיבורים על ים וגלידה ושמש לא ישכנעו אותי שיש משהו יותר טוב מגשם, וברקים ורעמים, ובקבוק מים חמים, ופוך וגשם (אמרתי שוב, כדי שאולי ירד עוד קצת).

להמשיך לקרוא

זהו יום הבוחר



פעם בכל כמה זמן יש לנו הזדמנות לעשות מעשה בעל פוטנציאל להשפיע על העתיד שלנו ושל הסובבים אותנו – לבחור על מי אנחנו הולכים להתלונן בארבע שנים הקרובות. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני אוהבת להתלונן, ולמרות הפרסומת הטיפשית הזאת של "משטרת התלונות" (מותר להתלונן על זה?), יש בזה משהו. לא שחלילה אני מצביעה רק כדי להתלונן, אבל זה בונוס די נחמד. להמשיך לקרוא