שני סלטי סלק

אחד הדברים האהובים עליי במטבח הישראלי (ונעזוב לרגע בצד את הדיון לגבי מה זה מטבח ישראלי) זה השימוש הנרחב בירקות ובפירות: טריים, קלויים, צלויים, מבושלים, מוחמצים – מה שבא ברוך הבא. אני זוכרת שכשהייתי בלונדון בפעם הראשונה הייתי ממש בסוג שוק תרבותי מהמחסור המשווע של ירקות בתפריטים שלהם. לא היה דבר כזה תוספת של ירק לצד מנה עיקרית, וסלטים היו סוג של חייזרים בנוף המקומי. בפעם הראשונה שנתקלתי שם בתפוח, באיזה סוג של פיצוציה בתחנת המטרו לא פחות ולא יותר, ממש התרגשתי. להמשיך לקרוא

סלינו על כתפנו


כבר בתור ילדה היו לי רגשות אמביוולנטיים לגבי חג השבועות – מצד אחד שבועות במלעיל זהו חג הקציר, החג הלבן שמייצג יותר מכל את "ארץ זבת חלב ודבש" שלנו. שבועות במלרע, לעומת זאת הוא חג המים– בו מסוכן לצאת מפתח הבית בלי מגפים ומעיל גשם, מחשש פן תותקף בהשפרצות מים ספונטניות – או יותר גרוע – פן ישליכו עליך איזו ביצה סוררת.

להמשיך לקרוא

ט"ו בשבט הגיע


כשהייתי קטנה תמיד חשבתי שאילן זה סוג של עץ. גיליתי שזה שם מקביל לעץ בגיל מאוחר יחסית, וזה היה מסוג הגילויים המפתיעים האלה שתמיד גורמים לי לחשוב איפה הייתי בשיעור הזה. בכל אופן זה נחמד לחשוב שביהדות חשבו על הסביבה עוד אז, וחוץ מהחגים החוגגים את הקציר, יש חג שנועד במיוחד לשתילה. זה לא דבר של מה בכך, כשחושבים על זה, כי שתילה של עץ לא בהכרח מעידה על שימוש פרקטי, שכן עץ יכול להיות רק לנוי, ובימים שבהם פרקטיות הייתה דרך חיים, המחשבה שנוי היה חלק מסדר היום מעודדת מעט. להמשיך לקרוא