קיש כרובית, רוקפור ומרווה

קיש כרובית, רוקפור ומרווה

הגיע הזמן לפוסט חדש באתגר הצבעים הגדול, ואי אפשר לעשות חודש לבן בלי מתכון אחד כרובית, נכון? לשם שינוי, אבל, לא מדובר בכרובית של אייל שני (אם כי כבודה במקומה מונח). להמשיך לקרוא

פיאסטה מקסיקנה – לחמניות אבוקדו במילוי מחית שעועית אדומה וצ'דר

אני יודעת שפסח זה עוד יומיים וכולם במוד בישולי הכשל"פ, אבל יש דברים אחרים בחיים חוץ מפסח, כמו למשל אתגר חדש לפרויקט של "כחומר ביד הבלוגר". הפעם הם בהחלט החליטו לאתגר אותנו, עם חומר גלם שלמרות שהוא פרי לכל דבר, הוא לא נתפס ככזה. הפעם האתגר היה לא רק לחשוב על מתכון חדש ומקורי עם חומר הגלם, אלא ממש לעשות סוג של שינוי תפיסתי. להמשיך לקרוא

יום הפאי – טארטלטים של סלק, גבינת עזים ותרד

אז היום (ה-14 למרץ, או ה-3.14 לפי הכתיב האמריקאי) הוא יום הפיי, היום שבו חוגגים את המספר פיי (הידוע כ-3.14) ע"י אכילת, כן – ניחשתם נכון, פאי! אבל השנה, בדיוק בשעה 9:26:53 יום הפיי אפילו מיוחד יותר. למה, אתם שואלים? בגלל זה: להמשיך לקרוא

שקית ההפתעות

בזמן הזה (כמעט) בשנה שעברה הייתי בטיול בלונדון עם אמא שלי ואחי הגדול. כיוון שנהוג אצלנו בעבודה להביא משהו טעים כשנוסעים לחו"ל (ביזנס או פלז'ר), וכיוון שמוס הוא הקמע הרשמי של השקובית שמיכל ואני חולקות, לא יכולתי שלא להביא לו את ה-Moose Munch Chocolate Bar, כשראיתי אותו בחנות הממתקים Cybercandy. את החטיף הזה קניתי רק בגלל השם, בלי לדעת במה מדובר. אם הייתי יודעת, סביר להניח שהייתי קונה עוד איזה אחד או אחד-עשר. זה היה כ"כ טעים – חטיף שוקולד משובח שהיו משובצות בו חתיכות פופקורן מקורמל, שקדים וקשיו. לא הבנתי איך (איך?!) לא שמעתי על זה קודם, ומיד התחלתי לברר מה זה בדיוק Moose Munch.

להמשיך לקרוא

סמבוסק מצרי במילוי גבינת חמד ונענע מיובשת

יש מאכלים מסוימים שכיף יותר להכין בצוותא. לא כי קשה יותר להכין אותם לבד, אלא כי משהו בחברותא של הכנה איכשהו עושה הכול טעים יותר. ככה גם במקרה של הסמבוסקים האלו. בכל שנה (ורק פעם בשנה) אמא שלי ואני מכינות יחדיו את הכיסנים המצריים הקסומים האלו – סמבוסקים קטנים ממולאים בגבינת חמד ובנענע מיובשת. זהו אחד מהמאכלים האהובים עליי ביותר, ובהחלט הופך את כל הקטע הזה של "צום" ו"חשבון נפש" לקל יותר, כאשר זה מה שמחכה לנו בסופם.

להמשיך לקרוא

תיאום ציפיות

יש קטע כזה עם אנשים שמבשלים – תמיד מצפים מהם ליותר – שהאוכל שלהם יהיה יותר טעים, יותר מיוחד, יותר מקורי, יותר אדג'י, יותר פיוז'ני, יותר חדשני… פשוט יותר יותר. מצד אחד זאת מחמאה, מצד שני זה מלחיץ נורא. בסופו של דבר מה שמכריע את ההצלחה או הכישלון זה היחס שלך – האם אתה רוצה להתעלות על עצמך ולהיות האדם שמצפים ממך להיות, או האם אתה חי בפחד מתמיד מהאפשרות להיכשל. עכשיו, שיהיה ברור – גם אם אתה שייך לאפשרות הראשונה אתה עדיין יכול להיכשל, אבל בסה"כ הכישלונות הן המדרגות בדרך להצלחה. להמשיך לקרוא