פודינג אורז וטפיוקה עם קומפוט משמשים

וניל הוא מקרה קלאסי של לקחת דברים כמובן מאליו. באנגלית הביטוי "plain vanilla" מתייחס להפשטה של דברים – כאילו אדם שאוהב רק גלידה בטעם וניל הוא אדם פשוט במובן השלילי של המילה: לא הרפתקן, לא מתנסה. זה בגלל שהווניל הפך לחלק כ"כ מרכזי בחיינו שאיבדנו את ההערכה כלפיו. כל מתכון אפייה בסיסי קורא להוספת תמצית וניל, וכשזה משהו כ"כ זמין ונגיש – איך באמת נדע את ערכו האמתי? להמשיך לקרוא

קרוקומבוש – מגדל פחזניות ממולאות בקרם פטיסייר

שבועות השנה הולך אצלנו קצת לאיבוד בין אירועים מרגשים אחרים: הוא נופל בין החינה לחתונה של אחי הקטן, ובדיוק על יום הולדתה של אימי המופלאה. זה אומר שלא ממש היה לי את הזמן הדרוש כבלוגרית מן המניין להגות, לתכנן ולנסות המוני מתכונים לשבועות, ולהעלות הרבה פוסטים לחג – למרות הפוטנציאל הגלום בחג הזה (במיוחד בגזרת הקינוחים). אפילו השימוש במילה "הרבה" מוגזם בהקשר הזה – העליתי רק מתכון אחד (אל תספרו אבל בעצם הכנתי את הפשטידה הזאת לפני מלא זמן ואיכשהו לא יצא לי להעלות את המתכון עד כה, אז פשוט ניצלתי את ההזדמנות) ואת המתכון שבאמת תכננתי להעלות (קרי המתכון הזה) לקח לי נצח לכתוב מהסיבה הפשוטה שפשוט לא היה לי זמן. להמשיך לקרוא

פאי קישואים ונענע

בחג השבועות יש שני כוכבים גדולים – עוגות גבינה ופשטידות. פלא שאני אוהבת את החג הזה? אני יודעת שאומרים שפשטידות, או אוכל חלבי בכלל, זה "אוכל של בנות" בניגוד לבשר שנחשב ל"אוכל של בנים" אבל אצלנו בבית כולם מתים על פשטידות, ולי יש רק אחים אז רק שתדעו שסטיגמות זה לא הכול בחיים. להמשיך לקרוא

כנאפה עם פירות יבשים

מזמן לא העליתי פוסט חדש, אבל כששבועות בפתח – אי אפשר להתאפק. להמשיך לקרוא

חרוסת

חרוסת הם מסוג המאכלים האלה שתמיד יהיו על שולחן החג, אך אין שניים זהים זה לזה – יש שמכינים כממרח, ויש ככדורים, יש שמוסיפים יין ו/או תפוחים מגוררים ויש שלא. כשחושבים על זה, הדבר היחידי שמשותף לכל סוגי החרוסת זה התמרים והאגוזים – כל השאר נתון לפרשנות אישית. להמשיך לקרוא

יום הפאי – טארטלטים של סלק, גבינת עזים ותרד

אז היום (ה-14 למרץ, או ה-3.14 לפי הכתיב האמריקאי) הוא יום הפיי, היום שבו חוגגים את המספר פיי (הידוע כ-3.14) ע"י אכילת, כן – ניחשתם נכון, פאי! אבל השנה, בדיוק בשעה 9:26:53 יום הפיי אפילו מיוחד יותר. למה, אתם שואלים? בגלל זה: להמשיך לקרוא

עוגיות תפוזים, פרג וריקוטה

החודש היה החודש שבו כמעט נשברתי. עומס כללי מצד אחד, וניסיון קולינרי כושל מצד שני כמעט גרמו לי להשליך את המגבת ולהכריז בצער רב שהחודש אני לא משתתפת בפרויקט של כחומר ביד הבלוגר. למען האמת, אפילו הכרזתי קבל עם וקבוצה שהחודש שאלי המטבח הפנו לי כתף קרה וזה פשוט לא יקרה. הו אז נכנסו לתמונה חברי הפרויקט, שעודדו אותי להמשיך ולנסות והעיקר לא להתייאש. להמשיך לקרוא

ניוקי ברוטב פטריות ואפונה

מכירים את הביטוי "הסנדלר הולך יחף"? אז המקבילה לזה בעולם בלוגי האוכל היא כשלבלוגר לא בא לבשל. כן, עם כל האהבה שלי לאוכל ולבישול, לפעמים פשוט לא בא לי. לא פעם ננזפתי בארוחת הצהריים בעבודה, כאשר כל מה שהיה לי לאכול זה שניצל טבעול וסלט, או איזה סנדוויץ' מאולתר, על כך שאני, מכל האנשים, מעזה לא להכין ארוחת צהריים כהלכתה. להמשיך לקרוא

עוגת פיננסייר עם אגסים מקורמלים ואוכמניות

החלק הכי קשה בכתיבת בלוג, תאמינו או לא, הוא החלק של הכתיבה. המתכונים עצמם, איכשהו נכתבים מאליהם, תחילה כרעיון, אח"כ כניסוי (ולפעמים כטעייה) ולבסוף כרשימות – אחת למצרכים ואחת לדרכי פעולה. די פשוט למען האמת. להמשיך לקרוא

טארט תותים וקרם קרמל מלוח

אחד החלקים היותר כיפים בפרויקט של "כחומר ביד הבלוגר" הוא היום שבו אנחנו מפרסמים את המתכונים. אני לא מתכוונת לפידבקים לפוסט (שזה תמיד כיף), וגם לא על ירידת המתח אחרי חודש של תכנונים ו"מה אני אכין?", או "אני לעולם לא אספיק לעמוד בדד-ליין", ו-"אוף! מישהו כבר אכין את מה שתכננתי להכין". אני מדברת על השלב שבו כל הבלוגרים מתכנסים יחדיו ומנסים לנחש מה יהיה חומר הגלם הבא. להמשיך לקרוא