טראפלס שוקולד לבן לימונית-לואיזה

כחומר ביד הבלוגר - אתגר תה

מסיבות כאלו ואחרות, לא יצא לי להשקיע בבלוג בתקופה האחרונה כמו בעבר. לכן, החלטתי להציב לעצמי אתגר בלוגרי לשנת 2016 – במשך שנה שלמה אני אעלה בכל חודש מתכונים בצבע אחד בלבד. אני קוראת לזה אתגר הצבעים הגדול. 11 חודשים – 11 צבעים, ולקינוח חודש אחד צבעוני במיוחד. בנוסף, בכל חודש אני שואפת להעלות לפחות 3 מתכונים בצבע החודשי – מנה ראשונה, עיקרית וקינוח. תאחלו לי בהצלחה… להמשיך לקרוא

סלט זוקיני חי

את הסלט הזה לראשונה ראיתי בתכנית של ג'יימי אוליבר, והייתי חייבת לנסות. זוקיני (או קישואים בכלל) אני רגילה לאכול מבושלים, צלויים, קלויים ומה לא, אך אף פעם לא חשבתי לאכול אותם חיים. ובעצם – למה לא? בעיני זה היה עדות לכך שלא משנה כמה אני חושבת שאני פתוחה לדברים חדשים ואוהבת להתנסות, עדיין יש בי סוג של קיבעון מחשבתי לגבי דברים מסוימים, גם אם לא באופן ממש מודע. להמשיך לקרוא

שני סלטי גזר צבעוניים

בהמשך לפוסט הקודם, אנחנו ממשיכים גם היום בעוד שני מתכוני סלטים, והפעם – גזר. גם הצרור הצבעוני הזה (בדומה לסלק הצבעוני מהפוסט הקודם) הוא תוצאה של ביקור בשוק האיכרים (הייתי רוצה לגור בתוך המקום המופלא הזה!), אך כמובן שאפשר להשתמש רק בגזרים רגילים. להמשיך לקרוא

חיתוכיות לימון

לימון, כשחושבים על זה, הוא ממש יוצא דופן במשפחת פרי ההדר. הוא היחיד שלא מקשרים באופן אוטומטי עם החורף, כי משתמשים בו בכל השנה, הוא היחיד שלא מתוק, והוא היחיד שמשתלב מצוין גם באוכל (כשאני אומרת "אוכל", אני מתכוונת לתבשילים של ממש, לא לסלטים) וגם בקינוחים. עם זאת, ברוב המקרים לימון נחשב יחסית לדי למל"ם במשפחת פרי ההדר. הוא לא מקבל כבוד כמו הפומלה ואחותה הפומלית, הוא לא מככב כמו התפוז, ומנגד, גם לא מעורר שנאה עזה כמו הקלמנטינה. הוא פשוט שם כשצריכים אותו. להמשיך לקרוא

לא כוס התה שלי

כשאני מבקשת מים במסעדה אני תמיד מבקשת שהם יהיו "נקיים" – בלי לימון ובלי קרח. לימון במים, או בתה אני ממש שונאת, זה גורם לי להרגיש שאני שותה חומר ניקוי. בדיאט ספרייט, לעומת זאת – לימון זה חובה. אני מועכת אותו קצת בכוס (לפעמים גם עם נענע) ורק אז מוסיפה את הספרייט.
אני גם ממש שונאת לימון בסלטים (חוץ מבטאבולה) – אפילו את הסלט הבסיסי ביותר של מלפפון-עגבנייה אני מתבלת רק במלח ובשמן זית. לעומת זאת, כמעט לכל מרק אני אוהבת להוסיף מעט לימון סחוט, למיני תבשילים ובעוגות. אני פשוט מטורפת על עוגות לימון. כן – אני קצת מוזרה בקטעים האלה. להמשיך לקרוא

חופשה ברומא

שקדים הם אחד מחומרי הגלם האהובים עליי ביותר באפייה. לא משנה באיזו צורה מוסיפים אותם – פרוסות, שבבים, שלמים או טחונים – הם משדרגים כל דבר שבו הם נוגעים.

בפוסט הקודם סיפרתי לכם על הטיול לרומא ועל התחושה שגיליתי עולם חדש שלא ידעתי שבכלל קיים. בין היתר גיליתי שהאיטלקים, כמוני, אוהבים שקדים במאפים ובעוגיות שלהם. להמשיך לקרוא

טעמה העצוב של עוגת הלימון

"טעמה העצוב של עוגת הלימון" (איימי בנדר, בתרגומה של קטיה בנוביץ') מספר את סיפורה של  רוז, אשר מסוגלת "לטעום" את רגשותיהם של האנשים שהכינו את האוכל שהיא אוכלת. בפעם הראשונה שזה קרה לה היא הייתה בת 9. אמא שלה הכינה עוגת לימון בציפוי שוקולד, ובנגיסה אחת רוז הרגישה את כל פחדיה הכמוסים של אמא, את תחושות הריקנות והייאוש שלה. להמשיך לקרוא

שוטי שוטי ספינתי

לקישוא יצא שם של ירק למל"מ – לא מועיל לא מזיק. הרבה אנשים טוענים שאין לו טעם, ושהוא משמש בעיקר להוסיף נפח למאכלים (הכנו מרק ירקות וחסר לנו משהו? בואו נוסיף קישוא). עם זאת, הוא גם מסוג הירקות שאנשים או אוהבים או שונאים – דבר שסותר בהחלט את הלמל"מיות שלו (הרי אם אין לו טעם אי אפשר לשנוא את טעמו). אני מאלה שגם חושבים שיש לו טעם, וגם שהוא טעים. נכון, לא טעים כמו אחיו הזוקיני, אבל עדיין רחוק מלהיות הלמל"ם שטוענים שהוא.

להמשיך לקרוא

כשדלת נסגרת


אומרים שכשדלת נסגרת דלת אחרת נפתחת, אבל השאלה האמתית היא – לאן היא מובילה? את התשובה לכך ניתן לתת רק במבט לאחור כמובן – ופה בעצם קבור הכלב (וואו! שתי מטפורות שחוקות במשפט אחד – יפה לי!). אם לצטט את לאה נאור "סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר – טוב יותר, רע יותר? לא יודע, משהו אחר" (והנה גם השיר מהתוכנית "תופסים ראש" – זוכרים אותה?) להמשיך לקרוא

צרפוקאית למתחילים


יש מאכלים מסוימים שאין דרך טובה יותר מלהגדיר אותם מאשר "אוכל של בית". בדרך כלל מדובר במאכלים שאולי לוקים בחסר ברמת האסתטיות, אבל מנצחים ברמת הטעם. זה משום שלמאכלים  האלו יש מרכיב מיוחד במינו, ששום מסעדה, שף, מתכונאי ושות' לא יכולים לחקות. למרכיב הזה קוראים "נוסטלגיה". להמשיך לקרוא