פודינג אורז וטפיוקה עם קומפוט משמשים

וניל הוא מקרה קלאסי של לקחת דברים כמובן מאליו. באנגלית הביטוי "plain vanilla" מתייחס להפשטה של דברים – כאילו אדם שאוהב רק גלידה בטעם וניל הוא אדם פשוט במובן השלילי של המילה: לא הרפתקן, לא מתנסה. זה בגלל שהווניל הפך לחלק כ"כ מרכזי בחיינו שאיבדנו את ההערכה כלפיו. כל מתכון אפייה בסיסי קורא להוספת תמצית וניל, וכשזה משהו כ"כ זמין ונגיש – איך באמת נדע את ערכו האמתי? להמשיך לקרוא

חרוסת

חרוסת הם מסוג המאכלים האלה שתמיד יהיו על שולחן החג, אך אין שניים זהים זה לזה – יש שמכינים כממרח, ויש ככדורים, יש שמוסיפים יין ו/או תפוחים מגוררים ויש שלא. כשחושבים על זה, הדבר היחידי שמשותף לכל סוגי החרוסת זה התמרים והאגוזים – כל השאר נתון לפרשנות אישית. להמשיך לקרוא

עוגת אגוזי לוז עם קצפת ותותים (כשל"פ)

העולם מתחלק לשני סוגי אנשים – אלו שמחלקים את העולם לשני סוגי אנשים ואלו שלא.

כיוון שאני שייכת לסוג הראשון, גם את העוגות של פסח אני מחלקת לשני סוגים – להמשיך לקרוא

מרק ירקות עשיר עם קניידלך אגוזים

לא מזמן קיבלתי שיחת טלפון ממשרד יח"צ ובה שאלו אותי אם הייתי רוצה לנסות את הסיר החדש של Tefal, ואני כמובן אמרתי "למה לא?". אחרי הכול, אבא שלי תמיד לימד אותי שאם נותנים תיקח, וכשמדובר בכלי מטבח ועוד של Tefal, מי אני שאסרב? להמשיך לקרוא

הפתעה!

מוזר ככל שזה ישמע, אני גיליתי את האהבה שלי לשוקולד בגיל די מאוחר. כשהייתי צעירה יותר והיו שואלים אותי אם אני אוהבת שוקולד הייתי אומרת שלא ממש. טוב אולי חוץ מ-Côte-d'Or שאמא שלי הייתי מביאה מצרפת. מעולם לא אהבתי פסק זמן (חילול הקודש, אני יודעת), שוקולד פרה אף פעם לא עשה לי את זה, וכך גם טורטית, טורינו, מקופלת, טוויסט, טעמי ושאר חטיפי השוקולד מהילדות. גם כשבגרתי והתחילו להגיע לארץ כל מיני דברים כגון סניקרס, מארס, טוויקס וכו' לא ממש התלהבתי. אני יכולה לאכול מהם במנות קטנות, אבל אחד שלם? מתוק מדי לטעמי. תנו לי שוקולד מריר איכותי במילוי דובדבנים, מנטה, מרציפן וכו' ואני מאושרת עד הגג, אבל חטיפי השוקולד האלה לא מפתים אותי בכלל. להמשיך לקרוא

טיול למזרח

כשמנטקה הכריזו על אורז (כן, אורז) כחומר הגלם החודשי היו לי כמה וכמה רעיונות לגבי מה הייתי רוצה לעשות איתו. אני יודעת שבדר"כ אורז זה לא הדבר הראשון שחושבים עליו כשחושבים על קינוח, אבל אם קצת מתעמקים ברעיון מגלים שיש מלא דברים שאפשר (וכדאי) לעשות עם אורז, על שלל צורותיו – אורז בצורתו הטבעית משמש לסוגים שונים של פודינג אורז (מהצרפתי הקרמי לפיליפיני הדביק), פצפוצי אורז הוא בסיס לשלל חטיפי שוקולד, וקמח אורז במזרח הוא חומר גלם מרכזי לממתקים שונים. להמשיך לקרוא

אלוף בצלות

"אָכֵן יֶשׁ-בּוֹ מִן-הַמְּרִירוּת שֶׁבַּחֲרִיפוּת וּמִן-הַחֲרִיפוּת שֶׁבַּמְּרִירוּת, / וּמִן-הָרֹךְ שֶׁבַּקְּשִׁי ומִן-הַקְּשִׁי שֶׁבָּרֹךְ, / וּמִן-הַתּוֹךְ שֶׁבַּקְּלִיפָּה וּמִן-הַקְּלִיפָּה שֶׁבַּתּוֹך, / וּמִזְגּוֹ לֹא-קַר וְלֹא-חַם וְלֹא-יָבֵשׁ וְלֹא-לַח, / וְעֵינוֹ אֵינֶנָּה כְּעֵין הַבְּדֹלַח, / וְרֵיחוֹ אֵינֶנוּ כְּרֵיחַ הֵקִּנָּמוֹן, / וְטַעְמוֹ לֹא כְטַעַם הַכַּמּוֹן, / וְיָצָא מִכְּלָל-צְנוֹן וְלֹא-בָא עַד-הָחֲזֶרֶת, / וְלֹא-נִמְצָא זִכְרוֹ בְּפִיטוּם הַקְּטֹרֶת, / וּלְפִי הַשְׁעָרָתִי, הַשְׁעָרַת מֻמְחֶה, / אֵין כָּמֹהוּ סְגֻלָּה יָפָה לְאִצְטוּמְכָא."
(ח"נ ביאליק, אלוף בצלות ואלוף שום) להמשיך לקרוא

יערת דבש

אני אוהבת לנסות דברים חדשים – טעמים ומרקמים שלא הכרתי קודם. מעטים הדברים שאני אסרב לטעום ממבט ראשון – אצלנו בבית המוטו תמיד היה "תנסה לפני שאתה אומר שאתה לא אוהב". נכון, אפשר ליפול לפעמים (כמו הפעם שאמא שלי עבדה עליי ונתנה לי לטעום פרוסות שום מיובשות בטענה שזה שקדים פרוסים), אבל רוב הזמן זה פתח לגילויים חדשים ומסקרנים. להמשיך לקרוא

תרבחו ותסעדו

המימונה זה ה-חג של המרוקאים. כמה שהמרוקאים אוהבים להשקיע ולבשל בערבי שישי ויותר מכך בערבי חג – אפשר להכפיל את זה ב-10 ואולי זה יתקרב לכמה שהם אוהבים להשקיע במימונה. אז הם מוציאים את כל הכלים המיוחדים (במיוחד אלה שירשו או שהובאו ממרוקו), ממלאים את השולחן בשלל עצום וצבעוני של מתוקים – והכי חשוב – משאירים את הדלת פתוחה. כ-ו-ל-ם מוזמנים. להמשיך לקרוא

מעבדות לחירות

מכירים את המתכונים האלה שתמיד מצטברים להם באיזו מגירה או ארון – פתקים קטנים, דפי מחברת, גזרי עיתונים וכו'? לפעמים יש איזה אזכור ערטילאי למקור המתכון (העוגיות של נחמה השכנה, עוגת השוקולד של שוש…) אבל לרוב לא בדיוק בטוחים מאיפה המתכון הזה הגיע. עם זאת, איכשהו המתכונים האלה הם מהסוג שמשתמשים בהם הכי הרבה, והנה העוגה של שוש הפכה להיות עוגת שוקולד הבית, וגזיר העיתון עם עוגת האפרסקים ההפוכה זה ה-מתכון הקבוע של עונת האפרסקים. להמשיך לקרוא