עוגת פיננסייר עם אגסים מקורמלים ואוכמניות

החלק הכי קשה בכתיבת בלוג, תאמינו או לא, הוא החלק של הכתיבה. המתכונים עצמם, איכשהו נכתבים מאליהם, תחילה כרעיון, אח"כ כניסוי (ולפעמים כטעייה) ולבסוף כרשימות – אחת למצרכים ואחת לדרכי פעולה. די פשוט למען האמת. להמשיך לקרוא

טארט תותים וקרם קרמל מלוח

אחד החלקים היותר כיפים בפרויקט של "כחומר ביד הבלוגר" הוא היום שבו אנחנו מפרסמים את המתכונים. אני לא מתכוונת לפידבקים לפוסט (שזה תמיד כיף), וגם לא על ירידת המתח אחרי חודש של תכנונים ו"מה אני אכין?", או "אני לעולם לא אספיק לעמוד בדד-ליין", ו-"אוף! מישהו כבר אכין את מה שתכננתי להכין". אני מדברת על השלב שבו כל הבלוגרים מתכנסים יחדיו ומנסים לנחש מה יהיה חומר הגלם הבא. להמשיך לקרוא

הפתעה!

מוזר ככל שזה ישמע, אני גיליתי את האהבה שלי לשוקולד בגיל די מאוחר. כשהייתי צעירה יותר והיו שואלים אותי אם אני אוהבת שוקולד הייתי אומרת שלא ממש. טוב אולי חוץ מ-Côte-d'Or שאמא שלי הייתי מביאה מצרפת. מעולם לא אהבתי פסק זמן (חילול הקודש, אני יודעת), שוקולד פרה אף פעם לא עשה לי את זה, וכך גם טורטית, טורינו, מקופלת, טוויסט, טעמי ושאר חטיפי השוקולד מהילדות. גם כשבגרתי והתחילו להגיע לארץ כל מיני דברים כגון סניקרס, מארס, טוויקס וכו' לא ממש התלהבתי. אני יכולה לאכול מהם במנות קטנות, אבל אחד שלם? מתוק מדי לטעמי. תנו לי שוקולד מריר איכותי במילוי דובדבנים, מנטה, מרציפן וכו' ואני מאושרת עד הגג, אבל חטיפי השוקולד האלה לא מפתים אותי בכלל. להמשיך לקרוא

בעקבות המדלן האבוד(ה)

"היא שלחה להביא מאותן עוגיות סמיכות וגוצות המכונות מדלנות קטנות, שנוצקו, כמדומה, בקשוה גלית כקונכיית סן-ז'אק. לא עבר זמן, ובמכאניות, מדוכדך מן היום המשמים ומהסתמנותו של מחר עגום, הגשתי אל שפתי כפית של תה, שבה טבלתי חתיכה מהמדלן. אבל בשבריר הרגע שבו נגעה בחכי הלגימה הבלולה בפתיתי העוגייה, עבר בי רעד, נדרכתי למופלא שהתחולל בקרבי. עונג פשט בי, מבודד, בלי שורש סיבתו. בן רגע הכה את תהפוכות החיים, עשה את אסונותיהם לסתמיים, את קוצר ימיהם לתעתוע, כדרך שפועלת האהבה, מציף אותי הוויה יקרה: ואולי, הוויה זו לא הייתה בי, היא הייתה אני. חדלתי להרגיש בינוני, מקרי, בן חלוף. מנין יכול היה לבוא בי ששון כזה? חשתי כי הוא קשור בטעם התה והעוגיות, אלא שחרג ממנו לאין שיעור, לא מאותו מין היה. מנין בא? מה משמעו? איך אשיג אותו?"
(מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד", תרגום: הלית ישורון) להמשיך לקרוא

צל עץ התמר

אתם מכירים את המתכונים האלה שאתם נתקלים בהם ממש במקרה כשאתם בכלל מחפשים משהו אחר והם פשוט נתקעים לכם בראש? כך קרה לי עם המתכון הזה של שרון היינריך המקסימה. אני אפילו לא זוכרת מה חיפשתי בזמנו, אבל המתכון הזה תויק ונשמר בזיכרון שלי לשימוש בעת הצורך. והנה החודש קם לו צורך. להמשיך לקרוא

טעמה העצוב של עוגת הלימון

"טעמה העצוב של עוגת הלימון" (איימי בנדר, בתרגומה של קטיה בנוביץ') מספר את סיפורה של  רוז, אשר מסוגלת "לטעום" את רגשותיהם של האנשים שהכינו את האוכל שהיא אוכלת. בפעם הראשונה שזה קרה לה היא הייתה בת 9. אמא שלה הכינה עוגת לימון בציפוי שוקולד, ובנגיסה אחת רוז הרגישה את כל פחדיה הכמוסים של אמא, את תחושות הריקנות והייאוש שלה. להמשיך לקרוא

מנגנון אל-כשל

אומנם באיחור קל החודש (מה לעשות ששבועות החליט להפריע ללו"ז), אבל הגיע הזמן לעוד אתגר מבית מנטקה. האמת – הפעם לא הייתי בטוחה שאצליח לעמוד בזה. מצד אחד תקופה לחוצה בעבודה ובחיים בכלל, מצד שני רציתי להכין דברים לשבועות, מצד שלישי הפרויקט של בלוגרים של אש וקרח – כבר לא הייתי מסוגלת לחשוב על מה להכין לאתגר, ודווקא החודש, כשחומר הגלם הוא ריבת חלב. כאילו – ריבת חלב! אם הצלחתי לעמוד באתגרים של ירקות שורש, שומשום ורימון, איך יכולתי לתת לחומר גלם כמו ריבת חלב לשבור אותי? להמשיך לקרוא

אקלייר אהובתי

חודש חדש מתחיל, וזה כמובן אומר חומר גלם חדש באתגר "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. ככל שעוברים החודשים כך אני מגלה שיותר אני נהנית מהפרויקט הזה. לפעמים מדובר בחומר גלם ממש מאתגר (חודש השומשום, או חודש הרימון למשל), לפעמים בחומר גלם כ"כ נפוץ שאני תוהה מה כבר אפשר לעשות איתו שעוד לא עשו (ואז עושה משהו שכבר עשו בעבר, רק בסגנון שלי, כמו חודש הבוטנים, או חודש הקפה למשל) ולפעמים מדובר בחומר גלם שאני כ"כ אוהבת שהראש מתפוצץ מרעיונות ואני לא יודעת מה לבחור. כמו הפעם. להמשיך לקרוא

ושלא יעבדו עליכם!

אני שקרנית גרועה. אני לא יכולה לעשות מעשה או לומר משהו שאני יודעת שהוא לא נכון, גם אם מדובר במשהו שאני באמת צריכה או שהוא באמת חשוב. אני לעולם לא אהיה מהחברות האלה שהולכות עם החברות שלהן לקניות ואומרות להן שהכול נראה עליהן פשוט מהממוש. אם חברה תשאל אותי אם היא שמנה, והיא באמת שמנה, אני אגיד כן. כנ"ל לגבי תספורת לא מוצלחת או תלבושת לא מחמיאה. אני לא אוהבת לשקר ולא רואה את הטעם בכך. אבל אם אני רוצה לעבוד על מישהו – אני שקרנית ממש טובה. להמשיך לקרוא

שקית ההפתעות

בזמן הזה (כמעט) בשנה שעברה הייתי בטיול בלונדון עם אמא שלי ואחי הגדול. כיוון שנהוג אצלנו בעבודה להביא משהו טעים כשנוסעים לחו"ל (ביזנס או פלז'ר), וכיוון שמוס הוא הקמע הרשמי של השקובית שמיכל ואני חולקות, לא יכולתי שלא להביא לו את ה-Moose Munch Chocolate Bar, כשראיתי אותו בחנות הממתקים Cybercandy. את החטיף הזה קניתי רק בגלל השם, בלי לדעת במה מדובר. אם הייתי יודעת, סביר להניח שהייתי קונה עוד איזה אחד או אחד-עשר. זה היה כ"כ טעים – חטיף שוקולד משובח שהיו משובצות בו חתיכות פופקורן מקורמל, שקדים וקשיו. לא הבנתי איך (איך?!) לא שמעתי על זה קודם, ומיד התחלתי לברר מה זה בדיוק Moose Munch.

להמשיך לקרוא