במיה מוקפצת בתיבול מצרי

במיה מוקפצת בסגנון מצרי

רגע לפני שנגמר חודש מרץ, ואתו כל כל המתכונים הירוקים באתגר הצבעים הגדול (חכו חכו – צפוי אחד נוסף לקינוח, או אולי זה למנה ראשונה?), הנה מתכון ירוק נוסף עם אחד מהירקות הכי ירוקים והכי שנויים במחלוקת – הבמיה. להמשיך לקרוא

חציל לבן צלוי עם רוטב יוגורט

חציל לבן צלוי עם רוטב יוגורטלפעמים, כשאני מתכננת להעלות מתכון פשוט במיוחד אני מרגישה שאני קצת מרמה. כאילו שאם זה לא מתכון מורכב ובן 8 קומות ל פ ח ו ת, הוא לא מספיק טוב או ראוי להיכנס לבלוג. אלו לרוב המתכונים שאני הכי מתלבטת לגביהם (אלו ומתכונים לא כשרים). אבל למה? בגלל שזה פשוט וקל זה לא ראוי להיקרא "מתכון"? לפעמים אנשים צריכים פשוט וקל. לא כל ארוחה צריכה להיות ארוחת גורמה. לפעמים גם לבלוגרים אין חשק לבשל. להמשיך לקרוא

עוגיות קוקוס-תפוז

האמת? שכחתי כמה זה קשה לעבור דירה. אני לא מדברת רק על הקטע הפיזי של האריזה והפריקה (שהוא קשה בפני עצמו), אלא גם על הקטע הנפשי. באיזה שלב בחיים שלנו אנחנו הופכים להיות מחסן? רק כאשר צריך להתחיל לשים את כל הדברים שלנו בארגזים אנחנו קולטים כמה שטויות אנחנו צוברים בחיים. חלק שטויות שצברנו בדרך, חלק שטויות שקיבלנו מאחרים ואין לנו מושג למה לעזאזל אנחנו שומרים עליהם. להמשיך לקרוא

עוגות חמאת בוטנים אישיות עם פצפוצי שוקולד וקרמל (פרווה)

לפני כמה חודשים הצטרפתי לפרויקט בשם "שבת מתוקה" שבו מתאספים פעם בחודש אנשים חובבי אפייה ואופים מאפים מתוקים לעמותות/ארגונים שונים (לרוב גם מהסוג שפחות זוכה לתשומת לב). להמשיך לקרוא

עוגת שוקולד, אגוזי לוז וקפה (פרווה)

לומר שאני לא טיפוס של קיץ זה לשון המעטה. גם אם אני ממש אתאמץ, קשה לי לחשוב על דברים שאני אוהבת בעונה הזאת (שלצערי, פה בארץ, נמשכת רוב השנה). עבורי, אחד הדברים היותר מבאסים זה חוסר החשק המוחלט להיכנס למטבח (ולראיה מיעוט הפוסטים לאחרונה). רק המחשבה של עמידה ליד הגז/תנור מעבירה בי גלי חום. להמשיך לקרוא

סלט זוקיני חי

את הסלט הזה לראשונה ראיתי בתכנית של ג'יימי אוליבר, והייתי חייבת לנסות. זוקיני (או קישואים בכלל) אני רגילה לאכול מבושלים, צלויים, קלויים ומה לא, אך אף פעם לא חשבתי לאכול אותם חיים. ובעצם – למה לא? בעיני זה היה עדות לכך שלא משנה כמה אני חושבת שאני פתוחה לדברים חדשים ואוהבת להתנסות, עדיין יש בי סוג של קיבעון מחשבתי לגבי דברים מסוימים, גם אם לא באופן ממש מודע. להמשיך לקרוא

שני סלטי סלק

אחד הדברים האהובים עליי במטבח הישראלי (ונעזוב לרגע בצד את הדיון לגבי מה זה מטבח ישראלי) זה השימוש הנרחב בירקות ובפירות: טריים, קלויים, צלויים, מבושלים, מוחמצים – מה שבא ברוך הבא. אני זוכרת שכשהייתי בלונדון בפעם הראשונה הייתי ממש בסוג שוק תרבותי מהמחסור המשווע של ירקות בתפריטים שלהם. לא היה דבר כזה תוספת של ירק לצד מנה עיקרית, וסלטים היו סוג של חייזרים בנוף המקומי. בפעם הראשונה שנתקלתי שם בתפוח, באיזה סוג של פיצוציה בתחנת המטרו לא פחות ולא יותר, ממש התרגשתי. להמשיך לקרוא

ניוקי ברוטב פטריות ואפונה

מכירים את הביטוי "הסנדלר הולך יחף"? אז המקבילה לזה בעולם בלוגי האוכל היא כשלבלוגר לא בא לבשל. כן, עם כל האהבה שלי לאוכל ולבישול, לפעמים פשוט לא בא לי. לא פעם ננזפתי בארוחת הצהריים בעבודה, כאשר כל מה שהיה לי לאכול זה שניצל טבעול וסלט, או איזה סנדוויץ' מאולתר, על כך שאני, מכל האנשים, מעזה לא להכין ארוחת צהריים כהלכתה. להמשיך לקרוא

חיתוכיות לימון

לימון, כשחושבים על זה, הוא ממש יוצא דופן במשפחת פרי ההדר. הוא היחיד שלא מקשרים באופן אוטומטי עם החורף, כי משתמשים בו בכל השנה, הוא היחיד שלא מתוק, והוא היחיד שמשתלב מצוין גם באוכל (כשאני אומרת "אוכל", אני מתכוונת לתבשילים של ממש, לא לסלטים) וגם בקינוחים. עם זאת, ברוב המקרים לימון נחשב יחסית לדי למל"ם במשפחת פרי ההדר. הוא לא מקבל כבוד כמו הפומלה ואחותה הפומלית, הוא לא מככב כמו התפוז, ומנגד, גם לא מעורר שנאה עזה כמו הקלמנטינה. הוא פשוט שם כשצריכים אותו. להמשיך לקרוא

בחזרה לעתיד

אז נכון, במקור תכננתי להעלות מתכון של צ'ורוס, אבל אחרי ניסיון כושל (וחוסר זמן לניסיון נוסף) החלטתי לדבוק בטענה שהמרשתת מלאה גם ככה במתכונים לצ'ורוס אז למה לא לעשות משהו שונה, משהו מיוחד, משהו נוסטלגי…

הפוסט הזה הוא כולו מחווה לשנות השמונים, וליתר דיוק – למסעדות הסיניות של שנות השמונים. להמשיך לקרוא