כנאפה עם פירות יבשים

מזמן לא העליתי פוסט חדש, אבל כששבועות בפתח – אי אפשר להתאפק. להמשיך לקרוא

טחינולוגיה 101

אני זוכרת את התקופה שבה "גילו" את עוגיות הטחינה. זאת הייתה כזאת הפתעה שאפשר להכין מטחינה גולמית גם דברים מתוקים. בכל מתכון שפורסם, או עבר מפה לאוזן, תמיד צורפה מעיין הסתייגות חצי מתנצלת על כך שהמרכיב הסודי בעוגיות האלה זה בעצם טחינה. הקונספט עצמו, אגב, של טחינה מתוקה ממש לא היה חדש – דודה שלי תמיד סיפרה איך היא גדלה על זה – פרוסת לחם עם טחינה גולמית ודבש (זה ממש מעדן, אגב – תנסו). כולם גם איכשהו שכחו שחלבה עשויה גם היא מטחינה גולמית, שלא לדבר על עוגיות שומשומיות, שזה בגדול אותה גברת בשינוי אדרת. עצם המחשבה על עוגיות מתוקות שעשויות מטחינה הייתה בגדר גילוי גדול והפתעה עצומה. להמשיך לקרוא

שנה דבש

בשעה טובה הגיע חודש ספטמבר, ואתו כמובן הסתיו. חום יולי-אוגוסט סוף סוף נשבר, העלים מתחילים לנשור, הנחליאלי מקפץ, והאוויר מתחיל להיות נעים וקריר. אה, רגע…. שכחתי על איזו מדינה אנחנו מדברים פה. השנה, למי שלא מעודכן, הסתיו יחול בין ה-10-9 לנובמבר, אח"כ החורף יפציע לשבוע בערך מתישהו בין ינואר לפברואר, האביב אולי יגיע השנה, אולי לא (הוא עוד לא אישר הזמנה) ובשאר הזמן הקיץ ישרור כהרגלו. מה? אני ממורמרת? לא! להמשיך לקרוא

גשם בעיתו

כמה אני אוהבת את החורף? לפעמים, סתם כי בא לי, אני מקשיבה לתחנת רדיו שמשדרת אך ורק קולות של גשם. זה הצליל האהוב עליי, והיחיד שמצליח להרגיע אותי כשאני עמוסה ולחוצה. כשאני קמה בבוקר לקולות של סופה, יוצאת החוצה והכול אפור ומעט חשוך, זה עושה לי טוב בלב. עזבו אותי מקיץ, וחום, ולחות, וזיעה, ויתושים ולחות (אני יודעת שאמרתי – אבל יש הרבה ממנה) – שום דיבורים על ים וגלידה ושמש לא ישכנעו אותי שיש משהו יותר טוב מגשם, וברקים ורעמים, ובקבוק מים חמים, ופוך וגשם (אמרתי שוב, כדי שאולי ירד עוד קצת).

להמשיך לקרוא

חג האורות

כולנו מכירים את סיפור חנוכה: מרד החשמונאים בתקופת הבית השני נגד היוונים שאז שלטו בארץ, וכמובן נס פך השמן שהספיק להדלקת המנורה במשך 8 ימים. בשל הנס הזה זכה החג לכינוי "חג האורות". אך היהודים הם לא היחידים שחוגגים את חג האורות. הדיוואלי או "פסטיבל האורות", הוא אחד מהחגים החשובים ביותר בתרבות ההינדית. כמו חנוכה, גם חג זה מציין את ניצחון האור על החושך. להמשיך לקרוא

קופסת העוגיות שלי


בהמשך לפוסט הקודם שבו הכנתי עוגיות פטל, שקדים ולימון כמתנת פרידה למישהו שעזב את העבודה, הכנתי עוגיות נוספות, של חלבה, פיסטוקים והל (כזאת אני – מגזימנית, אה, זאת אומרת משקיענית). העוגיות האלו הן עולם אחר לחלוטין מהקודמות – הן בטעם והן במרקם. להמשיך לקרוא

האגדה על דרו קארי ועל עופרה חזה


בפעם הראשונה שנשארתי שבת בבאר-שבע, בזמן לימודי התואר הראשון, הזמנתי חברות לארוחת שישי. בגלל שידעתי שאחת מהן מאוד אוהבת אוכל הודי, החלטתי להכין את המנה הזאת – עוף בקארי וחלב קוקוס, לצד אורז. לא שערתי מה יהיו התוצאות של אותה החלטה גורלית. להמשיך לקרוא