סירות חצילים ממולאות בתבשיל ירקות הודי

לאוכל יש טעם שונה בחורף. משהו באוויר הקר ובריח הגשם איכשהו משפיע על בלוטות הטעם שלנו. גם סוג האוכל שאנחנו מכינים בחורף שונה. מדובר ביותר מחיפוש אחר מאכלים "חמים", כגון מרקים, נזידים וכו' – אלא משהו בתיבול, בריח, במרקם. בחורף אנחנו מחפשים יותר מאוכל שישביע אותנו, אנחנו מחפשים אוכל שינחם אותנו. שיחמם אותנו מבפנים. להמשיך לקרוא

פתיחת עונת הטיגונים

אני לא יודעת מה יש לי מאוכל הודי בחנוכה, אבל ברגע שהתחלתי לחשוב איזה אוכל (מטוגן כמובן) להכין לקראת החג, עלו לי בראש רק מאכלים הודים: בהג'י, סמוסה, בטטה וואדה ומה לא. הייתם חושבים שמיציתי אחרי הגולב ג'אמון מהחנוכה שעברה, אבל מסתבר שממש לא! וזה לא שהמטבח ההודי ידוע במיוחד דווקא בטיגון עמוק. אם כבר – האמריקאים הם אלה שידועים בכך שהם מטגנים כל דבר (אבל כל דבר! שמעתם פעם על חמאה מטוגנת, על פאי מטוגן, או על חטיפי שוקולד מטוגנים? האמריקאים האלו היו מטגנים את פסל החירות, אם הם רק היו מוצאים סיר גדול מספיק!) להמשיך לקרוא

בארפי פיסטוק

לא פעם דיברתי על האהבה שלי להודו – המאכלים, הצבעים, הסרטים, הריקודים, המוזיקה, התרבות. למרות ש(עדיין) לא הייתי בהודו, חלק ממני איכשהו תמיד שם. אז כשבחומר ביד הבלוגר הכריזו שחומר הגלם החודש הוא פיסטוק, חשבתי שזו הזדמנות מצוינת לשלב יחדיו שתי אהבות – במיוחד לאור העובדה שהממתק ההודי הזה הוא אחד המאכלים הנפוצים בחג הדיוואלי (זוכרים את הפוסט הקודם?), הלוא הוא חג האורות ההינדי – אז זה אפילו מצליח להתקשר לחנוכה :-). להמשיך לקרוא

חג האורות

כולנו מכירים את סיפור חנוכה: מרד החשמונאים בתקופת הבית השני נגד היוונים שאז שלטו בארץ, וכמובן נס פך השמן שהספיק להדלקת המנורה במשך 8 ימים. בשל הנס הזה זכה החג לכינוי "חג האורות". אך היהודים הם לא היחידים שחוגגים את חג האורות. הדיוואלי או "פסטיבל האורות", הוא אחד מהחגים החשובים ביותר בתרבות ההינדית. כמו חנוכה, גם חג זה מציין את ניצחון האור על החושך. להמשיך לקרוא

האגדה על דרו קארי ועל עופרה חזה


בפעם הראשונה שנשארתי שבת בבאר-שבע, בזמן לימודי התואר הראשון, הזמנתי חברות לארוחת שישי. בגלל שידעתי שאחת מהן מאוד אוהבת אוכל הודי, החלטתי להכין את המנה הזאת – עוף בקארי וחלב קוקוס, לצד אורז. לא שערתי מה יהיו התוצאות של אותה החלטה גורלית. להמשיך לקרוא

על ארגזים, במיה ותחושה של בית



תמיד הדהימה אותי היכולת לארוז חיים שלמים בכמה קופסאות קרטון: מה חשוב לנו לקחת ומה משאירים מאחור, מה שביר ומה יעמוד במסע, ולאן לעזאזל אמור להיכנס המטאטא.
מכירים את השיר של דוד אבידן "הרי את מותרת לכל אדם"? יש כמה שורות בשיר הזה שתמיד חוזרות אלי בזמני מעבר (מינוס הגירושים): להמשיך לקרוא

דמעה על לחי הזמן


Guilty pleasure מוגדר כמשהו שגורם לתענוג ולרגשות אשמה כאחד. ככה היו בשבילי הסרטים ההודים כשגיליתי אותם לראשונה לפני מספר שנים. הייתי מהופנטת מהצבעים, מהמוזיקה, מהריקודים, אבל תמיד התביישתי לספר את זה כי התפיסה הרווחת בנוגע לז'אנר היא שהנשים רוקדות מאחורי העץ, ושהגברים (המשופמים כמובן) נלחמים בצורה מזויפת להחריד. איך יכולתי לשכנע את העולם שזה ממש לא המצב? להמשיך לקרוא

קסם התבלינים


והיום בפינת "הידעת?" – מה משותף לבורקס, לצ'יפס ולתבלין?
כמו שהמילה בורקס נתפסת כיחיד במקום המילה בורק, והמילה צ'יפס נתפסת כיחיד במקום המילה צ'יפ, גם המילה תבלין היא בעצם צורת הרבים של המילה "תֶּבֶל" אשר מגיעה מהשפה הארמית. זה אומר שהמילים בורקסים, צ'יפסים ותבלינים הם בעצם ריבוי כפול. עכשיו, ניתן לחשוב שהשיבוש הזה הוא בעצם טעות תמימה שאיכשהו השתרבבה לשפה העברית והשתרשה בה, אבל אני מעדיפה לחשוב שריבוי כפול לא יכול להיות טעות כשמדובר בדברים כל-כך טעימים.
להמשיך לקרוא