פאי קישואים ונענע

בחג השבועות יש שני כוכבים גדולים – עוגות גבינה ופשטידות. פלא שאני אוהבת את החג הזה? אני יודעת שאומרים שפשטידות, או אוכל חלבי בכלל, זה "אוכל של בנות" בניגוד לבשר שנחשב ל"אוכל של בנים" אבל אצלנו בבית כולם מתים על פשטידות, ולי יש רק אחים אז רק שתדעו שסטיגמות זה לא הכול בחיים. להמשיך לקרוא

כנאפה עם פירות יבשים

מזמן לא העליתי פוסט חדש, אבל כששבועות בפתח – אי אפשר להתאפק. להמשיך לקרוא

עוגת אגוזי לוז עם קצפת ותותים (כשל"פ)

העולם מתחלק לשני סוגי אנשים – אלו שמחלקים את העולם לשני סוגי אנשים ואלו שלא.

כיוון שאני שייכת לסוג הראשון, גם את העוגות של פסח אני מחלקת לשני סוגים – להמשיך לקרוא

תחל שנה ושמחתה

תקופת החגים, ובעיקר ראש השנה ויום כיפור, הם תקופה של חשבון נפש ושל התחדשות. מצד אחד חושבים על השנה שעברה – מה השגנו ואיפה נכשלנו, ומצד שני חושבים על השנה הקרובה – מה אנחנו רוצים להשיג ולמה אנחנו שואפים. אחת ההבטחות שלי לשנה החדשה (והכישלונות מהשנה שעברה) היא להשקיע יותר בבלוג, ובעיקר בתמונות, כי בואו נודה באמת – רוב הזמן הן לא באמת משהו, וזה ממש מבאס אותי כי הם לא עושים צדק למתכונים שאני מפרסמת (מה לעשות, בניגוד לחלק מבני משפחתי, אני לא ירשתי את גן הצילום). להמשיך לקרוא

היום שאחרי

אנשים מניחים הרבה פעמים שבגלל שאני אוהבת לבשל אני היחידה שמבשלת בבית (חוץ מהאמא המדהימה שלי, כמובן), אבל זה לא בדיוק המצב. נכון, רוב הבישולים והאפייה בבית נעשים ע"י אמא שלי ועל-ידי, אבל כל אחד משלושת האחים שלי הוא בשלן בחסד, ולכל אחד תחום ההתמחות שלו. להמשיך לקרוא

סיפור אהבה פשוט

אני אגיד לכם את האמת – מבחינתי יום האהבה היה רק התירוץ להכין את הקאפקייקס האלה, שאני מתכננת להכין בבלוג כבר די הרבה זמן. אף פעם לא ממש התרגשתי מהיום הזה – לא מנקודת המבט החיובית (אני מאוהבתתתתתת!!!!!1) ולא מנקודת המבט השלילית (אף אחד לא אוהב אותי:-((((). אם יש עם מי לחלוק את הקלוריות – מה טוב, אם אין – אין. אבל קאפקייקס כ"כ טעימים – צריך איזושהי סיבה חגיגית כדי להכין אותם, כדי שיקבלו את הכבוד המגיע להם, ושלא חלילה יטבעו במהומת היומיום. אז יום אהבה הגיע – ואתו גם ההזדמנות להתאהב ביצורים הקטנטנים, המדוגמים והמושחתים להפליא האלו. להמשיך לקרוא

יום הנוטלה העולמי

אומרים שבמקום שבו יש שני יהודים תהיינה שלוש דעות. גם אומרים שכל חג יהודי מסתכם ב-"ניסו להרוג אותנו, שרדנו, בואו נאכל". כשמחברים את שתי האקסיומות האלו, מבינים שאנחנו לא רק אוהבים אוכל – אנחנו אוהבים גם לדבר עליו, או יותר נכון – להתווכח עליו. איך אוכלים קרמבו – מהקרם לעוגייה או מהעוגייה לקרם? וופל לימון – המצאה גאונית, או אוכל מהשטן? איך פותחים אריזה של במבה – מלמעלה או מהצד? איך אוכלים ארטיק – בלקים או בביסים? חומוס אוכלים בדוח או בסיבוב? מילקי – אוכלים את הקצפת בנפרד, או מערבבים? מה יותר טעים – שחר או נוטלה? להמשיך לקרוא

קניבל צמחוני

מכירים את הבדיחה על הקניבל הצמחוני? אם לא, אני לא אספר אותה עכשיו כדי לא להוריד לכם את התיאבון, אבל זה מה שעלה לי בראש כשחשבתי על המנה הזאת… בכל אופן, אני קוראת לה

פטריות קניבליות, כיון שמדובר בפטריות שממולאות ברגלים של עצמן (ובעוד כמה דברים, כמובן).
אח, אני כזאת שנונה לפעמים. להמשיך לקרוא

סמבוסק מצרי במילוי גבינת חמד ונענע מיובשת

יש מאכלים מסוימים שכיף יותר להכין בצוותא. לא כי קשה יותר להכין אותם לבד, אלא כי משהו בחברותא של הכנה איכשהו עושה הכול טעים יותר. ככה גם במקרה של הסמבוסקים האלו. בכל שנה (ורק פעם בשנה) אמא שלי ואני מכינות יחדיו את הכיסנים המצריים הקסומים האלו – סמבוסקים קטנים ממולאים בגבינת חמד ובנענע מיובשת. זהו אחד מהמאכלים האהובים עליי ביותר, ובהחלט הופך את כל הקטע הזה של "צום" ו"חשבון נפש" לקל יותר, כאשר זה מה שמחכה לנו בסופם.

להמשיך לקרוא

לצוד סברסים


כשהיינו קטנים, אחי הגדול ואני היינו הולכים לקטוף סברסים עם אבא שלנו. בשבילי זאת הייתה סוג של הרפתקה – לקום מאוד מוקדם בשבת בוקר, לנסוע עם החלון הפתוח והאוויר הקריר, וכשמגיעים – לראות את כל הקקטוסים הקורסים תחת עומס הפרי, אשר בעיני הילדה שלי נראו כענקים. את הסברסים היינו קוטפים עם פחית שימורים ריקה שאבא שלי חיבר למקל ארוך. היינו חוזרים הביתה עם סברסים בדלי, קוצים בידיים ושמחה בלב. כשאנחנו גדלנו, הגיע תורם של האחים הקטנים שלנו להחליף את מקומנו לצידו של אבא, צייד הסברסים. להמשיך לקרוא