פתיחת עונת הטיגונים

אני לא יודעת מה יש לי מאוכל הודי בחנוכה, אבל ברגע שהתחלתי לחשוב איזה אוכל (מטוגן כמובן) להכין לקראת החג, עלו לי בראש רק מאכלים הודים: בהג'י, סמוסה, בטטה וואדה ומה לא. הייתם חושבים שמיציתי אחרי הגולב ג'אמון מהחנוכה שעברה, אבל מסתבר שממש לא! וזה לא שהמטבח ההודי ידוע במיוחד דווקא בטיגון עמוק. אם כבר – האמריקאים הם אלה שידועים בכך שהם מטגנים כל דבר (אבל כל דבר! שמעתם פעם על חמאה מטוגנת, על פאי מטוגן, או על חטיפי שוקולד מטוגנים? האמריקאים האלו היו מטגנים את פסל החירות, אם הם רק היו מוצאים סיר גדול מספיק!) להמשיך לקרוא

מיום ראשון דיאטה?

באמת שאני לא מתכננת את זה, זה פשוט קורה. תמיד. אני מתחילה במחשבה של "הנה, הפעם אני אכין משהו בריא ודיאטתי שאפילו יהיה טעים" אבל איכשהו לוקחת פניה לא נכונה בדרך והמתכון הדיאטתי שלי, גם אם עדיין סוגשל בריא, הופך להיות פצצת אנרגיה מטורפת. אני אומרת לכם – תחת הידיים שלי אני מצליחה להשחית גם את התמימים שבירקות. להמשיך לקרוא

ושלא יעבדו עליכם!

אני שקרנית גרועה. אני לא יכולה לעשות מעשה או לומר משהו שאני יודעת שהוא לא נכון, גם אם מדובר במשהו שאני באמת צריכה או שהוא באמת חשוב. אני לעולם לא אהיה מהחברות האלה שהולכות עם החברות שלהן לקניות ואומרות להן שהכול נראה עליהן פשוט מהממוש. אם חברה תשאל אותי אם היא שמנה, והיא באמת שמנה, אני אגיד כן. כנ"ל לגבי תספורת לא מוצלחת או תלבושת לא מחמיאה. אני לא אוהבת לשקר ולא רואה את הטעם בכך. אבל אם אני רוצה לעבוד על מישהו – אני שקרנית ממש טובה. להמשיך לקרוא

גשם בעיתו

כמה אני אוהבת את החורף? לפעמים, סתם כי בא לי, אני מקשיבה לתחנת רדיו שמשדרת אך ורק קולות של גשם. זה הצליל האהוב עליי, והיחיד שמצליח להרגיע אותי כשאני עמוסה ולחוצה. כשאני קמה בבוקר לקולות של סופה, יוצאת החוצה והכול אפור ומעט חשוך, זה עושה לי טוב בלב. עזבו אותי מקיץ, וחום, ולחות, וזיעה, ויתושים ולחות (אני יודעת שאמרתי – אבל יש הרבה ממנה) – שום דיבורים על ים וגלידה ושמש לא ישכנעו אותי שיש משהו יותר טוב מגשם, וברקים ורעמים, ובקבוק מים חמים, ופוך וגשם (אמרתי שוב, כדי שאולי ירד עוד קצת).

להמשיך לקרוא

חג ההודינוכה

פעם בכמה זמן מתרחש אירוע נדיר, כמו ליקוי ירח או ליקוי חמה, או מטר מטאורים. השנה מתרחש אירוע כזה, ולמרות שגם הוא תלוי בשמש ובירח הוא תלוי במובן מסוים גם בבני האדם, או יותר נכון, ביהודים שקבעו את לוח השנה לפי הירח ובנוצרים שקבעו את לוח השנה לפי השמש. השנה, בפעם האחרונה ל-70,000 שנים הקרובות, חג החנוכה וחג ההודיה האמריקאי חופפים בתאריכים. להמשיך לקרוא

חג סוכות תעשה לך

לכל חג מאכלים המיוחדים רק לו. פסח והמצות, פורים ואוזני המן, חנוכה והסופגניות וכן הלאה. אבל כשמגיעים לסוכות – כלום. נכון, צריך לשבת בסוכה שבעה ימים, אבל מה תאכלו שם, זה כבר סיפור אחר. כשאומרים לי סוכות, רק מאכל אחד עולה לי בראש – קוסקוס. ובמה שונה הקוסקוס של סוכות מהקוסקוס בשאר השנה?

להמשיך לקרוא

מלחמת המינים


האם אתם מאלה שאחרי שבועות כבר לא מסוגלים לראות גבינה, או מאלה שחוגגים שבועות כל השנה? אני שייכת, ללא צל של ספק, לקבוצה השנייה. אולי זה קשור להיותי בחורה (כמה שננסה להכחיש זאת, גם באוכל יש סטיגמות: אוכל חלבי לנצח יחשב לנשי יותר, בעוד שבשר ייחשב לגברי – למרות שנשים כבר מזמן לא חובצות בעצמן את החמאה שלהן, ואילו הגברים הוציאו את הרומח לפנסיה לפני שנים, ועכשיו קונים את הבשר שלהם אצל הקצב, כאחד העם), או סתם עניין של טעם אישי, אבל אני אוהבת גבינות. להמשיך לקרוא

שיבולת בשדה


כשחושבים על מאכלי שבועות, החלביים כמובן, תמיד חוזרים לשני סוגים – פשטידות ופסטות. זה די ברור למה – אחרי הכול, שניהם טומנים בחובם אינסוף אפשרויות לתפריט חלבי, עשיר וצבעוני. יתרון נוסף שלהם הוא שלמרות שהם תמיד נראים מאוד מושקעים ומרשימים, בסה"כ הם די קלים להכנה. הטעם שלהם נקבע, בסופו של דבר, לא ע"י צורת הבישול, אלא ע"י איכות חומרי הגלם – אם תשתמשו בחומרי גלם טריים וטובים, התוצאה תהיה טובה גם היא, ולרוב ללא מאמץ מיוחד. להמשיך לקרוא

שיר קינה לחורף


היה היה פעם, לפני שנים רבות, בארץ חמה מאוד מאוד (קרי ישראל), ילדה קטנה שאהבה את החורף עד מאוד. יום אחד סיפרה לה דודתה על חלום שחלמה ובו היא מתחתנת עם עלם פינלנדי יפה תואר ונוסעת איתו לפינלנד הקרה. הסיפור הזה, לצערי, לא נגמר ב"והם חיו להם באושר ואושר בטירת קרח בפינלנד הקסומה, עד עצם היום הזה". העלם כנראה נבהל מהחום, סובב את סוסו הלבן וברח כל עוד נפשו בו, והשאיר אותי להמס מחום 11 חודשים בשנה. להמשיך לקרוא

מה שיוצא אני מרוצה

 

החגים נגמרו. נמאס לבשל ארוחות גדולות, ולאכול את כל האוכל הכבד הזה. רוצים משהו קליל ומהיר אבל… מה לעשות עם כל השאריות שנשארו? לא חבל לזרוק?
לפעמים כל מה שהשאריות צריכות זה איזה טויסט קטן, שיקפיץ אותן מדרגה, או לפחות שיתן הרגשה שאוכלים משהו אחר לשם שינוי.
אני אומנם לא בישלתי החג ל-20 איש, אבל עדיין נשארו לי שאריות שנמאס לאכול (כי לפעמים לא משנה כמה משהו טעים, כשאוכלים אותו שוב ושוב, גם הוא מתחיל להימאס).
אז, איך הופכים שאריות למשהו חדש ומעניין, ויותר מכך – איך עושים את זה מהר?
בעקרון, הכול תלוי במזווה. ככל שהמזווה עשיר יותר, כך אפשרויות הגיוון רבות יותר. עם זאת, שיטת ה"מה שיוצא אני מרוצה" גם תקפה כשרוצים לעשות משהו קליל ומהר, כמו במקרה הזה.
אתמול חזרתי מהעבודה עייפה, ואז התחיל המאבק הפנימי – מצד אחד למי יש כוח לבשל, מצד שני, אם אני לא אבשל לא יהיה לי מה לאכול. פתחתי את המקרר ובחנתי את תכולתו. התחלתי לשלוף דברים ולראות מה אפשר לעשות מהם. בעיקר רציתי לנצל את הירקות הצלויים שעשיתי בפוסט הקודם. זה מה שיצא:
להמשיך לקרוא