טארט טופי ואגוזים

ט"ו בשבט הוא אחד מהחגים השקטים יותר שיש לנו, אין לו את הרעש והצלצולים של ראש השנה או של פסח, את הצבעוניות של פורים, את הצהלה של שבועות או את המשחקים והמסורות של חנוכה. איך שתילת עצים יכולה להשתוות לכל זה? ועדיין, זה אחד החגים היפים שיש לנו שבו, לשם שינוי, אנחנו לא המרכז (ניסו להרוג אותנו, שרדנו, בואו נאכל), אלא כל מה שמסביבנו: להמשיך לקרוא

או-ממי

לא פעם כתבתי על אהבתי למטבח האסייתי – הוא נגיש, טעים ותמיד מרגיש בריא (גם כשהוא לא) – אז איך אפשר לא לאהוב? כשאין לי יותר מדי זמן, או כשפשוט אין לי כוח להשקיע תמיד אני פונה למטבח האסייתי לתשובה כי במינימום השקעה אפשר לקבל מקסימום תוצאה. להמשיך לקרוא

מגע הזהב של מיאדס

יש אנשים שיש להם מגע של זהב בכל דבר שבו הם נוגעים. בבישול, הפרסים קוראים לזה דספוחט.
לשוש, אחת החברות הטובות והוותיקות של אמי יש מגע של זהב בכל הקשור לבצקים, בין אם מדובר בבצק לפסטה, בבצק שמרים או בבלילה פשוטה לעוגה – כולם היו מתמסרים תחת ידיה ונכנעים לרצונה. הדברים שהיו יוצאים מידיה של האישה הזאת השאירו בי תמיד טעם של עוד. להמשיך לקרוא

שקית ההפתעות

בזמן הזה (כמעט) בשנה שעברה הייתי בטיול בלונדון עם אמא שלי ואחי הגדול. כיוון שנהוג אצלנו בעבודה להביא משהו טעים כשנוסעים לחו"ל (ביזנס או פלז'ר), וכיוון שמוס הוא הקמע הרשמי של השקובית שמיכל ואני חולקות, לא יכולתי שלא להביא לו את ה-Moose Munch Chocolate Bar, כשראיתי אותו בחנות הממתקים Cybercandy. את החטיף הזה קניתי רק בגלל השם, בלי לדעת במה מדובר. אם הייתי יודעת, סביר להניח שהייתי קונה עוד איזה אחד או אחד-עשר. זה היה כ"כ טעים – חטיף שוקולד משובח שהיו משובצות בו חתיכות פופקורן מקורמל, שקדים וקשיו. לא הבנתי איך (איך?!) לא שמעתי על זה קודם, ומיד התחלתי לברר מה זה בדיוק Moose Munch.

להמשיך לקרוא

השילוש הקדוש


אני אוהבת אתגרים. אתגרים, ובמיוחד אתגרים קולינריים, מוציאים את הצד היצירתי שבי ופותחים לי את הראש למלא רעיונות ולאפשרויות חדשות. "כחומר ביד הבלוגר" הוא פרויקט של מנטקה, שבו מדי חודש נבחר חומר גלם, וכל מיני בלוגרים יוצרים מתכונים וכותבים פוסטים סביב אותו חומר גלם. לכאורה, השילוב המושלם. להמשיך לקרוא

עשוי להכיל בוטנים


בהמשך לפוסט הקודם שבו סיפרתי לכם איך אמא שלי ואני נכנסנו למטבח בשבת בבוקר באטרף עוגיות, אז אפינו עד שנגמר לנו הקמח (לא צוחקת!), וכשנגמר הקמח עשינו את העוגיות האלו: עוגיות בוטנים מתפוצצות. להמשיך לקרוא

קלוריות או לא להיות

כל הזמן אנחנו שומעים סביבנו את המילה "קלוריות". קלוריות פה וקלוריות שם, אבל מה זה בעצם  קלוריות? ובכן, קלוריות הן יצורים קטנטנים שמתחבאות בארון ומקטינות לנו בלילה את כל הבגדים. המנוולות! להמשיך לקרוא

שלוש, ארבע לעבודה!


פסח הוא חג קשה. מתחילים להתכונן אליו חודש מראש, ועד שמגיעים לערב חג כבר יוצאת הנשמה. אני חושבת שצריך לשתות כוס חמישית רק לכבוד כל הנשים (והגברים) שצלחו בשלום את התקופה, ועוד הצליחו להגיע לערב חג עם חיוך על הפנים.

בין כל הניקיונות, הסידורים, הקניות, המתנות והבישולים, צריך עוד לחשוב מה לובשים לערב חג… ומה אם בכל זאת בא לנו להכין דברים טעימים, אבל כבר אין לנו כוח להשקיע? – בדיוק בשביל זה יש לי שני מתכונים בשבילכם – גם כשרים לפסח, גם עשויים משלושה עד ארבעה מרכיבים, וגם טעימים. מה עוד אפשר לבקש? להמשיך לקרוא

אסיה זה כאן

 

גילוי נאות: מעולם לא הייתי במזרח. יותר מכך, עם חוש הכיוון שלי בטח הייתי מנסה להגיע להודו ומגלה בטעות את אמריקה. ההיכרות היחידה שלי עם המטבח האסייתי היא בעצם דרך העיבוד הישראלי שלו, אבל לדעתי זה גם חלק מהיופי, איך שהמטבח שלנו שואב השראה מאיפה שרק אפשר, ולוקח את זה לכיוונים חדשים ומעניינים. למטבח הישראלי יש נטייה "לעברת" מטבחים זרים, ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. אפילו במונח "אקזוטי" יש להשתמש בסיוג מה, כי יש לנו נטייה לאמץ לחיקנו כל דבר חדש, ולשייך אותו אלינו. דוגמה טובה לכך היא חלב הקוקוס, אשר מקורו אולי במזרח הרחוק, אבל היום אין כמעט מכולת שלא מחזיקה את המוצר, שלא לדבר על הפתרון הנוח שהוא מספק לקהילה שומרת הכשרות. האמביוולנטיות הזאת מתבטאת גם בכך שמצד אחד יש בנו רעב בלתי פוסק לחידוש ולחדשנות בתחום האוכל, בין אם זה בהכרות עם חומרי גלם חדשים, ובין אם זה בהיכרות עם מאכלים ועם מטבחים אחרים, ומצד שני אנחנו נצמדים למוכר ולאהוב, מסתמכים על מסורות הבישול העתיקות שמגדירות אותנו כעדה וכעם.
להמשיך לקרוא