בעבור נזיד עדשים

אני אוהבת מרקים, אבל כמו הרבה דברים בחיים שלי זה מגיע עם סייגים מסוימים. ככלות הכול, רק בגלל שאני אוהבים מרקים לא אומר שאני צריכה לאהוב את כל המרקים… למשל, למרקים הצלולים משום מה אף פעם לא ממש התחברתי. מרק עוף למשל (ויסלחו לי היהודים באשר הם) – ממש (אבל ממש!) לא עושה לי את זה. אני יותר בקטע של מרקים סמיכים, נזידים אפילו – מרקים עשירים מתוכן. להמשיך לקרוא

חג סוכות תעשה לך

לכל חג מאכלים המיוחדים רק לו. פסח והמצות, פורים ואוזני המן, חנוכה והסופגניות וכן הלאה. אבל כשמגיעים לסוכות – כלום. נכון, צריך לשבת בסוכה שבעה ימים, אבל מה תאכלו שם, זה כבר סיפור אחר. כשאומרים לי סוכות, רק מאכל אחד עולה לי בראש – קוסקוס. ובמה שונה הקוסקוס של סוכות מהקוסקוס בשאר השנה?

להמשיך לקרוא

קרפ-לי, קרפ-לך (פוסט אורח)


קרפלך אוכלים שלוש פעמים בשנה: ביום כיפור, כשמכים על חטא, בהושענא רבה, כשמכים בערבות, ובפורים, כשמכים בהמן. ומי שרוצה לאכול קרפלך בהזדמנות אחרת, צריך להכות את אשתו. את הבדיחה הלא-פוליטיקלי-קורקט הזאת שמעתי מסבתא שלי, עליה השלום, כשהכינה איתי קרפלך ליום מאכלי עדות כשהייתי בבית ספר יסודי. סבתא היתה אלופת קרפלך, וזה אולי האוכל שלה שאני הכי מתגעגעת אליו. אוכל שהוא מצד אחד מאד ביתי ומנחם (מה יותר מנחם מכיסוני בצק ממולאים בבשר וצפים בתוך מרק עוף), ומצד שני חגיגי, כי כאמור, לא כל יום פורים ולא כל יום אוכלים קרפלך. זאת הסיבה להמשיך לקרוא