קלפוטי דובדבנים

זוכרים את הפוסט הקודם על עוגת פריחת הדובדבן, שהיה חלק מהפרויקט החודשי של כחומר ביד הבלוגר? אז כיוון שבכל זאת מדובר במתכון קצת מורכב, והיו מעורבים הרבה חששות בתהליך ההכנה שלו, הכנתי הפעם גם מתכון גיבוי, שיהיה למקרה שהעוגה לא תצא כמו שרציתי/חשבתי שהיא תצא. כיוון שהעוגה יצאה אפילו טעימה משחשבתי, העליתי את המתכון ההוא כחלק מהפרויקט, ואת זה שמרתי למועד אחר. להמשיך לקרוא

חג סוכות תעשה לך

לכל חג מאכלים המיוחדים רק לו. פסח והמצות, פורים ואוזני המן, חנוכה והסופגניות וכן הלאה. אבל כשמגיעים לסוכות – כלום. נכון, צריך לשבת בסוכה שבעה ימים, אבל מה תאכלו שם, זה כבר סיפור אחר. כשאומרים לי סוכות, רק מאכל אחד עולה לי בראש – קוסקוס. ובמה שונה הקוסקוס של סוכות מהקוסקוס בשאר השנה?

להמשיך לקרוא

סמבוסק מצרי במילוי גבינת חמד ונענע מיובשת

יש מאכלים מסוימים שכיף יותר להכין בצוותא. לא כי קשה יותר להכין אותם לבד, אלא כי משהו בחברותא של הכנה איכשהו עושה הכול טעים יותר. ככה גם במקרה של הסמבוסקים האלו. בכל שנה (ורק פעם בשנה) אמא שלי ואני מכינות יחדיו את הכיסנים המצריים הקסומים האלו – סמבוסקים קטנים ממולאים בגבינת חמד ובנענע מיובשת. זהו אחד מהמאכלים האהובים עליי ביותר, ובהחלט הופך את כל הקטע הזה של "צום" ו"חשבון נפש" לקל יותר, כאשר זה מה שמחכה לנו בסופם.

להמשיך לקרוא

צרפוקאית למתחילים


יש מאכלים מסוימים שאין דרך טובה יותר מלהגדיר אותם מאשר "אוכל של בית". בדרך כלל מדובר במאכלים שאולי לוקים בחסר ברמת האסתטיות, אבל מנצחים ברמת הטעם. זה משום שלמאכלים  האלו יש מרכיב מיוחד במינו, ששום מסעדה, שף, מתכונאי ושות' לא יכולים לחקות. למרכיב הזה קוראים "נוסטלגיה". להמשיך לקרוא

הבטחות



אני יודעת שט"ו בשבט בפתח וכולם עכשיו מעלים פוסטים חגיגיים במיוחד לרגל האירוע, אבל אני הבטחתי להעלות פוסט על בשר עם מנגולד וחומוס, וכך אעשה. בשבילי, אגב, זה גם סוג של מאכל חגיגי. מאז שהייתי קטנה אם היו שני מאכלים שהיו עושים אותי מאושרת כשהייתי חוזרת הביתה ומריחה אותם מתבשלים על הגז זה המאכל הזה וקושרי (הגרסה המצרית למג'דרה). חוץ מזה, הוא מכיל בתוכו ירק וקטניות – ואף אחד לא אמר שבט"ו בשבט חייבים לאכול דווקא פירות יבשים, אז הנה. להמשיך לקרוא

הכול בסיר אחד


חורף. שבת בבוקר. ריח ממלא את כל הבית ואי אפשר כבר לחכות לארוחת הצהריים. השילוב הזה של חורף + שבת פשוט מזמין בישולי קדרה – מהסוג הזה שלוקח שעות לבשל. מצד שני, חורף. שבת בבוקר. מי בכלל רוצה לצאת מתחת לשמיכה? להמשיך לקרוא

תרדמת חורף


אז מה, הדוד חורף החליט סוף סוף לבקר? טוב, אם הוא בא באיחור, אז לפחות הוא נכנס בגדול והביא איתו הרבה מתנות. חלקן מוצלחות, כגון השלג בירושלים ועליית מפלס הכינרת, וחלקן מוצלחות פחות, כגון ההתקררויות למיניהן וקריסת התשתיות. אגב, אם בקריסת תשתיות עסקינן, זה קצת מזכיר לי את הסיפור הזה על הכפר שכל הזמן התפלל לגשם ולא הבין למה הוא לא מגיע עד שבת קול משמיים אמרה להם שאם הם באמת היו מאמינים הם היו באים עם מטרייה (אני בטח מעוותת את הסיפור לחלוטין, אבל אני בטוחה שהבנתם את הקטע…). להמשיך לקרוא

על ארגזים, במיה ותחושה של בית



תמיד הדהימה אותי היכולת לארוז חיים שלמים בכמה קופסאות קרטון: מה חשוב לנו לקחת ומה משאירים מאחור, מה שביר ומה יעמוד במסע, ולאן לעזאזל אמור להיכנס המטאטא.
מכירים את השיר של דוד אבידן "הרי את מותרת לכל אדם"? יש כמה שורות בשיר הזה שתמיד חוזרות אלי בזמני מעבר (מינוס הגירושים): להמשיך לקרוא

אוכל של בית



אני יודעת שכל אחד חושב שאמא שלו היא הכי מהממת, ושהאוכל שלה הוא הכי טעים בעולם, אבל במקרה שלי זה גם נכון. אמא שלי היא אישה מדהימה ובשלנית בחסד. אישה מדהימה היא תמיד הייתה, אבל בשלנית לא. כשהיא התחתנה עם אבא שלי היא בקושי ידעה איפה נמצא המטבח, אבל סבתי ז"ל, אמו של אבי, שהייתה בשלנית מדהימה בעצמה, לימדה אותה את כל רזי המטבח, ובמקרים רבים אימי אפילו התעלתה על המקור. כך הוא גם המקרה של הדגים המרוקאים – במשך שנים אימי הכינה אותו כמו סבתא שלי, והם תמיד היו מדהימים, אבל יום אחד, לפני מספר שנים היא החליטה לשדרג את המתכון, ואם לפני זה הם היו טעימים, עכשיו הם פשוט אלוהיים. אני כמובן, הולכת לפי המתכון של אמא שלי, אבל לא נראה לי שבדור השלישי עוד אשדרג אותם – They are that good.
להמשיך לקרוא

אוכל נחמה


יש ימים שפשוט מתחילים ברגל שמאל. השעון המעורר לא מצלצל, המים במקלחת פתאום קופאים, מישהו בעבודה מעצבן אותך, המטרייה נשברת ברוח וכולך מתרטב עד לשד עצמותיך. זה מסוג הימים שאתה תוהה למה בכלל טרחת לצאת מהמיטה בבוקר. בימים כאלה אין כמו אוכל נחמה – מהסוג הזה שממלא את כל הבית בניחוחות עזים, ושפשוט כיף לאכול ישירות מהסיר עם כף גדולה. צ'ילי קון קרנה הוא בדיוק מהסוג הזה של המאכלים: הוא חם, פיקנטי ומנחם, ואפשר לאכול אותו עם אורז, בטורטיה או סתם מהסיר. הוא לא מצריך הרבה זמן בישול (אם משתמשים בשעועית משומרת), ובתוך פחות משעה כל הבית מתמלא בריח נעים ומפתה. להמשיך לקרוא