מרק מיסו וירקות וטופו מטוגן

טוב, עבר רק שבוע וחצי מאז שאמרתי שאני אעלה פוסט ועד שאני מעלה אותו בפועל, אבל להגנתי יאמר שהיו אלו שבוע וחצי עמוסים ביותר, והעייפות עזה עד מאוד. עזה עד כדי כך שאני לא ארחיב במילים הפעם – פשוט אין לי יותר מדי מילים להרחיב (רואים – אפילו חזרתי על אותו משפט פעמיים, רק בסדר הפוך). להמשיך לקרוא

מרק ירקות עשיר עם קניידלך אגוזים

לא מזמן קיבלתי שיחת טלפון ממשרד יח"צ ובה שאלו אותי אם הייתי רוצה לנסות את הסיר החדש של Tefal, ואני כמובן אמרתי "למה לא?". אחרי הכול, אבא שלי תמיד לימד אותי שאם נותנים תיקח, וכשמדובר בכלי מטבח ועוד של Tefal, מי אני שאסרב? להמשיך לקרוא

בעבור נזיד עדשים

אני אוהבת מרקים, אבל כמו הרבה דברים בחיים שלי זה מגיע עם סייגים מסוימים. ככלות הכול, רק בגלל שאני אוהבים מרקים לא אומר שאני צריכה לאהוב את כל המרקים… למשל, למרקים הצלולים משום מה אף פעם לא ממש התחברתי. מרק עוף למשל (ויסלחו לי היהודים באשר הם) – ממש (אבל ממש!) לא עושה לי את זה. אני יותר בקטע של מרקים סמיכים, נזידים אפילו – מרקים עשירים מתוכן. להמשיך לקרוא

קרפ-לי, קרפ-לך (פוסט אורח)


קרפלך אוכלים שלוש פעמים בשנה: ביום כיפור, כשמכים על חטא, בהושענא רבה, כשמכים בערבות, ובפורים, כשמכים בהמן. ומי שרוצה לאכול קרפלך בהזדמנות אחרת, צריך להכות את אשתו. את הבדיחה הלא-פוליטיקלי-קורקט הזאת שמעתי מסבתא שלי, עליה השלום, כשהכינה איתי קרפלך ליום מאכלי עדות כשהייתי בבית ספר יסודי. סבתא היתה אלופת קרפלך, וזה אולי האוכל שלה שאני הכי מתגעגעת אליו. אוכל שהוא מצד אחד מאד ביתי ומנחם (מה יותר מנחם מכיסוני בצק ממולאים בבשר וצפים בתוך מרק עוף), ומצד שני חגיגי, כי כאמור, לא כל יום פורים ולא כל יום אוכלים קרפלך. זאת הסיבה להמשיך לקרוא

שיר קינה לחורף


היה היה פעם, לפני שנים רבות, בארץ חמה מאוד מאוד (קרי ישראל), ילדה קטנה שאהבה את החורף עד מאוד. יום אחד סיפרה לה דודתה על חלום שחלמה ובו היא מתחתנת עם עלם פינלנדי יפה תואר ונוסעת איתו לפינלנד הקרה. הסיפור הזה, לצערי, לא נגמר ב"והם חיו להם באושר ואושר בטירת קרח בפינלנד הקסומה, עד עצם היום הזה". העלם כנראה נבהל מהחום, סובב את סוסו הלבן וברח כל עוד נפשו בו, והשאיר אותי להמס מחום 11 חודשים בשנה. להמשיך לקרוא

תרדמת חורף


אז מה, הדוד חורף החליט סוף סוף לבקר? טוב, אם הוא בא באיחור, אז לפחות הוא נכנס בגדול והביא איתו הרבה מתנות. חלקן מוצלחות, כגון השלג בירושלים ועליית מפלס הכינרת, וחלקן מוצלחות פחות, כגון ההתקררויות למיניהן וקריסת התשתיות. אגב, אם בקריסת תשתיות עסקינן, זה קצת מזכיר לי את הסיפור הזה על הכפר שכל הזמן התפלל לגשם ולא הבין למה הוא לא מגיע עד שבת קול משמיים אמרה להם שאם הם באמת היו מאמינים הם היו באים עם מטרייה (אני בטח מעוותת את הסיפור לחלוטין, אבל אני בטוחה שהבנתם את הקטע…). להמשיך לקרוא