עוגת פריחת הדובדבן

בקרוב אני טסה לפריז. בניגוד לפעמים הקודמות שהייתי שם (זאת תהיה הפעם הרביעית שלי), זאת בעצם הפעם הראשונה שאוכל ליהנות מהעיר הזאת כמו תיירת, עם כל המשתמע מכך. בפעמים הקודמות שלי שם תמיד התארחתי אצל המשפחה, שאומנם יש לזה יתרונות אדירים, אך זה גם אומר שארוחת בוקר הייתי אוכלת אתם בבית, כנ"ל לגבי ארוחת ערב ובמהלך היום הם היו דואגים לי לסנדוויץ' ואפילו לשתייה. זה כמובן מאוד מתחשב ומוערך, אבל לפודית כמוני זה גם "קצת" מגביל: להיות בעיר האורות, בירת הקולינריה העולמית, ולא לטעום כמעט משום דבר :-(. להמשיך לקרוא

פודינג אורז וטפיוקה עם קומפוט משמשים

וניל הוא מקרה קלאסי של לקחת דברים כמובן מאליו. באנגלית הביטוי "plain vanilla" מתייחס להפשטה של דברים – כאילו אדם שאוהב רק גלידה בטעם וניל הוא אדם פשוט במובן השלילי של המילה: לא הרפתקן, לא מתנסה. זה בגלל שהווניל הפך לחלק כ"כ מרכזי בחיינו שאיבדנו את ההערכה כלפיו. כל מתכון אפייה בסיסי קורא להוספת תמצית וניל, וכשזה משהו כ"כ זמין ונגיש – איך באמת נדע את ערכו האמתי? להמשיך לקרוא

חיתוכיות שיבולת שועל ופטל

בזמן האחרון לא יוצא לי לכתוב הרבה בבלוג, כך שאני ממש מודה הפעם לפרויקט החודשי של "כחומר ביד הבלוגר", שלפחות בזכותו עולה סוף סוף משהו חדש. עכשיו, אני יודעת מה אתם בטח חושבים – "חומר גלם חדש בדיוק לפני שבועות, זה בטח יהיה משהו גבינתי", אז זהו – שלא. להמשיך לקרוא

פיאסטה מקסיקנה – לחמניות אבוקדו במילוי מחית שעועית אדומה וצ'דר

אני יודעת שפסח זה עוד יומיים וכולם במוד בישולי הכשל"פ, אבל יש דברים אחרים בחיים חוץ מפסח, כמו למשל אתגר חדש לפרויקט של "כחומר ביד הבלוגר". הפעם הם בהחלט החליטו לאתגר אותנו, עם חומר גלם שלמרות שהוא פרי לכל דבר, הוא לא נתפס ככזה. הפעם האתגר היה לא רק לחשוב על מתכון חדש ומקורי עם חומר הגלם, אלא ממש לעשות סוג של שינוי תפיסתי. להמשיך לקרוא

עוגיות תפוזים, פרג וריקוטה

החודש היה החודש שבו כמעט נשברתי. עומס כללי מצד אחד, וניסיון קולינרי כושל מצד שני כמעט גרמו לי להשליך את המגבת ולהכריז בצער רב שהחודש אני לא משתתפת בפרויקט של כחומר ביד הבלוגר. למען האמת, אפילו הכרזתי קבל עם וקבוצה שהחודש שאלי המטבח הפנו לי כתף קרה וזה פשוט לא יקרה. הו אז נכנסו לתמונה חברי הפרויקט, שעודדו אותי להמשיך ולנסות והעיקר לא להתייאש. להמשיך לקרוא

עוגת פיננסייר עם אגסים מקורמלים ואוכמניות

החלק הכי קשה בכתיבת בלוג, תאמינו או לא, הוא החלק של הכתיבה. המתכונים עצמם, איכשהו נכתבים מאליהם, תחילה כרעיון, אח"כ כניסוי (ולפעמים כטעייה) ולבסוף כרשימות – אחת למצרכים ואחת לדרכי פעולה. די פשוט למען האמת. להמשיך לקרוא

טארט תותים וקרם קרמל מלוח

אחד החלקים היותר כיפים בפרויקט של "כחומר ביד הבלוגר" הוא היום שבו אנחנו מפרסמים את המתכונים. אני לא מתכוונת לפידבקים לפוסט (שזה תמיד כיף), וגם לא על ירידת המתח אחרי חודש של תכנונים ו"מה אני אכין?", או "אני לעולם לא אספיק לעמוד בדד-ליין", ו-"אוף! מישהו כבר אכין את מה שתכננתי להכין". אני מדברת על השלב שבו כל הבלוגרים מתכנסים יחדיו ומנסים לנחש מה יהיה חומר הגלם הבא. להמשיך לקרוא

הפתעה!

מוזר ככל שזה ישמע, אני גיליתי את האהבה שלי לשוקולד בגיל די מאוחר. כשהייתי צעירה יותר והיו שואלים אותי אם אני אוהבת שוקולד הייתי אומרת שלא ממש. טוב אולי חוץ מ-Côte-d'Or שאמא שלי הייתי מביאה מצרפת. מעולם לא אהבתי פסק זמן (חילול הקודש, אני יודעת), שוקולד פרה אף פעם לא עשה לי את זה, וכך גם טורטית, טורינו, מקופלת, טוויסט, טעמי ושאר חטיפי השוקולד מהילדות. גם כשבגרתי והתחילו להגיע לארץ כל מיני דברים כגון סניקרס, מארס, טוויקס וכו' לא ממש התלהבתי. אני יכולה לאכול מהם במנות קטנות, אבל אחד שלם? מתוק מדי לטעמי. תנו לי שוקולד מריר איכותי במילוי דובדבנים, מנטה, מרציפן וכו' ואני מאושרת עד הגג, אבל חטיפי השוקולד האלה לא מפתים אותי בכלל. להמשיך לקרוא