שני סלטי גזר צבעוניים

בהמשך לפוסט הקודם, אנחנו ממשיכים גם היום בעוד שני מתכוני סלטים, והפעם – גזר. גם הצרור הצבעוני הזה (בדומה לסלק הצבעוני מהפוסט הקודם) הוא תוצאה של ביקור בשוק האיכרים (הייתי רוצה לגור בתוך המקום המופלא הזה!), אך כמובן שאפשר להשתמש רק בגזרים רגילים. להמשיך לקרוא

שני סלטי סלק

אחד הדברים האהובים עליי במטבח הישראלי (ונעזוב לרגע בצד את הדיון לגבי מה זה מטבח ישראלי) זה השימוש הנרחב בירקות ובפירות: טריים, קלויים, צלויים, מבושלים, מוחמצים – מה שבא ברוך הבא. אני זוכרת שכשהייתי בלונדון בפעם הראשונה הייתי ממש בסוג שוק תרבותי מהמחסור המשווע של ירקות בתפריטים שלהם. לא היה דבר כזה תוספת של ירק לצד מנה עיקרית, וסלטים היו סוג של חייזרים בנוף המקומי. בפעם הראשונה שנתקלתי שם בתפוח, באיזה סוג של פיצוציה בתחנת המטרו לא פחות ולא יותר, ממש התרגשתי. להמשיך לקרוא

קלפוטי דובדבנים

זוכרים את הפוסט הקודם על עוגת פריחת הדובדבן, שהיה חלק מהפרויקט החודשי של כחומר ביד הבלוגר? אז כיוון שבכל זאת מדובר במתכון קצת מורכב, והיו מעורבים הרבה חששות בתהליך ההכנה שלו, הכנתי הפעם גם מתכון גיבוי, שיהיה למקרה שהעוגה לא תצא כמו שרציתי/חשבתי שהיא תצא. כיוון שהעוגה יצאה אפילו טעימה משחשבתי, העליתי את המתכון ההוא כחלק מהפרויקט, ואת זה שמרתי למועד אחר. להמשיך לקרוא

עוגיית שוקולד צ'יפ ע-נ-ק-י-ת ממולאת נוטלה (ללא אפייה !)

לפני כמה זמן קיבלתי מחבת של פיירקס מסדרת Selections להתנסות. זוהי מחבת עם ציפוי נון-סטיק כפול שאמורה לפזר את החום באופן שווה. חשבתי מה לעשות אתה, שהוא לא משהו שאפשר לעשות עם כל מחבת אחרת. בסופו של דבר החלטתי לנסות משהו שאני חושבת עליו כבר די הרבה זמן, וסוף סוף אזרתי האומץ לנסות – עוגיית שוקולד צ'יפ ע-נ-ק-י-ת במחבת, ללא אפייה. וכיוון שכבר הלכתי על משהו "קצת" מושחת, החלטתי בנוסף גם למלא את העוגייה בשכבת נוטלה. להמשיך לקרוא

חיתוכיות שיבולת שועל ופטל

בזמן האחרון לא יוצא לי לכתוב הרבה בבלוג, כך שאני ממש מודה הפעם לפרויקט החודשי של "כחומר ביד הבלוגר", שלפחות בזכותו עולה סוף סוף משהו חדש. עכשיו, אני יודעת מה אתם בטח חושבים – "חומר גלם חדש בדיוק לפני שבועות, זה בטח יהיה משהו גבינתי", אז זהו – שלא. להמשיך לקרוא

כנאפה עם פירות יבשים

מזמן לא העליתי פוסט חדש, אבל כששבועות בפתח – אי אפשר להתאפק. להמשיך לקרוא

בראוניז בטעם של פעם

אחת הסוגיות הבעייתיות בארוחות על האש זה נושא הקינוח. גם אם נשים לרגע בצד את נושא הכשרות, עדיין צריך לחשוב איך נסחב את זה (הרי עשיית "על האש" בכלל, וביום העצמאות בפרט עושים לרוב מחוץ לבית, כאשר התנאים לרוב אינם אידאליים), האם הקינוח יחזיק מעמד שעות בחום, מחוץ למקרר וכמובן – האם זה קינוח שכולם יאהבו. להמשיך לקרוא

ניוקי ברוטב פטריות ואפונה

מכירים את הביטוי "הסנדלר הולך יחף"? אז המקבילה לזה בעולם בלוגי האוכל היא כשלבלוגר לא בא לבשל. כן, עם כל האהבה שלי לאוכל ולבישול, לפעמים פשוט לא בא לי. לא פעם ננזפתי בארוחת הצהריים בעבודה, כאשר כל מה שהיה לי לאכול זה שניצל טבעול וסלט, או איזה סנדוויץ' מאולתר, על כך שאני, מכל האנשים, מעזה לא להכין ארוחת צהריים כהלכתה. להמשיך לקרוא

קציצות סרטנים של מר קראב

לא מזמן קיבלנו מתנה מיוחדת: בעלה של חברה של אמא שלי, שאוהב לדוג לפעמים, הביא לנו שקית מלאה בסרטנים כחולים. היה די בכך כדי שנעשה ארוחת ערב חגיגית סתם כך באמצע השבוע. את הסרטנים אידנו בציר של בירה, שום, צ'ילי, כוסברה וליים (מתכון שמצאתי אי שם ברחבי המרשתת), ואין לומר כמה שזה היה טעים, למרות כל ההתעסקות הנדרשת (ובמיוחד לאור העובדה שאין לנו בבית את הכלים המתאימים לפירוק סרטנים). להמשיך לקרוא

חיתוכיות לימון

לימון, כשחושבים על זה, הוא ממש יוצא דופן במשפחת פרי ההדר. הוא היחיד שלא מקשרים באופן אוטומטי עם החורף, כי משתמשים בו בכל השנה, הוא היחיד שלא מתוק, והוא היחיד שמשתלב מצוין גם באוכל (כשאני אומרת "אוכל", אני מתכוונת לתבשילים של ממש, לא לסלטים) וגם בקינוחים. עם זאת, ברוב המקרים לימון נחשב יחסית לדי למל"ם במשפחת פרי ההדר. הוא לא מקבל כבוד כמו הפומלה ואחותה הפומלית, הוא לא מככב כמו התפוז, ומנגד, גם לא מעורר שנאה עזה כמו הקלמנטינה. הוא פשוט שם כשצריכים אותו. להמשיך לקרוא