לברק עטוף במנגולד בתבשיל ירוק ולימוני

שלב 8א

שמתם לב כמה הכול נהיה ירוק לאחרונה? כל השווקים מלאים בארטישוקים, מגוון שעועיות, אפונה טרייה, תרמילי פולים – כאילו האביב החליט שלא בא לא לחכות יותר והוא הקדים את זמנו בחודש לפחות. לי זה דווקא מסתדר לא רע, לאור העובדה שהחודש ירוק הוא הצבע הנבחר באתגר הצבעים הגדול שלי. מה זה אומר לגבי מזג האוויר בכלל ולגבי החורף שלא הספיק לבקר לפני שהוא נעלם בפרט, אני באמת לא יודעת. להמשיך לקרוא

קציצות סרטנים של מר קראב

לא מזמן קיבלנו מתנה מיוחדת: בעלה של חברה של אמא שלי, שאוהב לדוג לפעמים, הביא לנו שקית מלאה בסרטנים כחולים. היה די בכך כדי שנעשה ארוחת ערב חגיגית סתם כך באמצע השבוע. את הסרטנים אידנו בציר של בירה, שום, צ'ילי, כוסברה וליים (מתכון שמצאתי אי שם ברחבי המרשתת), ואין לומר כמה שזה היה טעים, למרות כל ההתעסקות הנדרשת (ובמיוחד לאור העובדה שאין לנו בבית את הכלים המתאימים לפירוק סרטנים). להמשיך לקרוא

סדנת סושי – חלק ב'

בעיני, סושי זאת תופעה מעניינת. זה סוג של פאסט-פוד, אבל לא ג'אנק פוד. זה יפני, אבל עם השפעות מכל העולם, וזה איכשהו הצליח להשתלב בארץ שלנו גם ברמת החומוס-צ'יפס-סלט, וגם ברמת האוט-קוטור הקולינרי.

אז אחרי שבתחילת השבוע למדנו איך להכין את האורז לסושי, איך לפלט את הדגים ואיך לחתוך את הירקות, הגיע הזמן להתחיל לגלגל. כמעט. להמשיך לקרוא

סדנת סושי – חלק א'

בפעם הראשונה שטעמתי סושי לא ממש התלהבתי. אני זוכרת (למרות שזה היה די מזמן) שהדבר העיקרי שחשבתי היה "חמוץ", ולא במובן הטוב של המילה. היום אני יודעת לומר שסושי צריך לאכול במקום שמתמחה בסושי. אז אומנם אכלתי במסעדה אסייתית, אך לא בכזו שמתמחה בסושי, וכיוון שבזמנו התחום עוד היה חדש, היה לזה חשיבות מכרעת. בפעם הראשונה שאכלתי סושי ובאמת הבנתי על מה כולם מתלהבים היה במסעדה שזאת הייתה המומחיות שלה (מנגד, זה היה גם המקום שבו גיליתי לראשונה שאני שונאת פסיפלורה). להמשיך לקרוא

הרב נוח

אני לא חושבת שאי פעם התלבטתי כ"כ אם להעלות מתכון או לא. למרות שאני לא שומרת כשרות, איכשהו יצא שמאז שקם הבלוג עלה רק מתכון אחד לא כשר, וגם אותו היה אפשר להכשיר די בקלות, ע"י החלפת מרכיב זה או אחר, אבל מתכון לא כשר-לא כשר לא היה פה עד כה.

להמשיך לקרוא

געגועי ללונדון


אני מודה ומתוודה: למרות שהייתי בלונדון 3 פעמים עד כה, מעולם לא יצא לי לטעום את ה-מאכל הלאומי שלהם – פיש אנד צ'יפס. תמיד התכוונתי ואיכשהו, תמיד לא יצא. מבחינתי, כמובן, זה רק תירוץ לחזור לשם שוב. ומי יודע? – אולי בפעם הבאה יתמזל מזלי. להמשיך לקרוא

לימון מוסיף המון


"מוזר שהמורה נפאלי," ציין הטבח באוזני סאי כשהלך. ואחרי זמן אמר, "חשבתי שהוא יהיה בנגאלי."
"אה?" שאלה סאי. […]
"הבנגאלים," אמר הטבח, "הם מאוד אינטליגנטים."
"אוי, שטויות," אמרה סאי. "למרות שהם ודאי היו מסכימים איתך."
"בגלל הדגים," אמר הטבח. "אנשי החוף יותר אינטליגנטים מאלה שגרים בפנים הארץ."
"מי אמר?"
"זה ידוע," אמר הטבח. "אנשי החוף אוכלים דגים ורואים עליהם שהם הרבה יותר פיקחים, בנגאלים, מאלייאליים, טמילים. בפנים הארץ אוכלים יותר מדי דגנים, וזה מאט את העיכול – במיוחד הדוחן – נהיה  כדור כבד כזה. הדם הולך לבטן ולא לראש. נפאלים הם חיילים טובים, סבלים, אבל לא מבריקים במיוחד בלימודים. לא אשמתם, מסכנים."

(מתוך: "ירושה של אובדן" מאת  קיראן דסאי, תרגום: מאיר בן-שלום, עמ' 415-414)
להמשיך לקרוא

כשהחתול לא בבית…

 

אני מאלה שתמיד שוכחים מהקטע הזה של "חג שני", ותמיד מופתעת מחדש לגלות עוד יום חופש בעבודה. אלא מה, זה לא מונע ממני לבשל כאילו זה לפחות חג ראשון…
הפעם, עם זאת, ההורים שלי בחו"ל, וזה אומר שבמקום שאמא שלי ואני נבשל בצוותא (טוב לא תמיד ב"צוותא", אחרי הכול שתי נקבות אלפא במטבח אחד יכול להיות מאתגר לעיתים), אתמול בישלתי סולו אצלי בדירה לשלושת האחים שלי ולחברה של האח הצעיר, וכיוון שאצלי בדירה יש רק כיריים חשמליים (שומו שמיים), רוב הארוחה נעשתה הפעם בתנור.
עכשיו, הייתם חושבים שכיוון שהגיעו אלי שלושה בחורים צעירים וחסונים, בטח הכנתי איזה סטייק ברוטב בשר, עם תוספת קציצות ולקינוח המבורגר, או משהו בסגנון, אבל לא! הכנתי ארוחה קלילה וחלבית (אם דגים נחשבים לחלבי).
להמשיך לקרוא