שוטי שוטי ספינתי

לקישוא יצא שם של ירק למל"מ – לא מועיל לא מזיק. הרבה אנשים טוענים שאין לו טעם, ושהוא משמש בעיקר להוסיף נפח למאכלים (הכנו מרק ירקות וחסר לנו משהו? בואו נוסיף קישוא). עם זאת, הוא גם מסוג הירקות שאנשים או אוהבים או שונאים – דבר שסותר בהחלט את הלמל"מיות שלו (הרי אם אין לו טעם אי אפשר לשנוא את טעמו). אני מאלה שגם חושבים שיש לו טעם, וגם שהוא טעים. נכון, לא טעים כמו אחיו הזוקיני, אבל עדיין רחוק מלהיות הלמל"ם שטוענים שהוא.

להמשיך לקרוא

קרפ-לי, קרפ-לך (פוסט אורח)


קרפלך אוכלים שלוש פעמים בשנה: ביום כיפור, כשמכים על חטא, בהושענא רבה, כשמכים בערבות, ובפורים, כשמכים בהמן. ומי שרוצה לאכול קרפלך בהזדמנות אחרת, צריך להכות את אשתו. את הבדיחה הלא-פוליטיקלי-קורקט הזאת שמעתי מסבתא שלי, עליה השלום, כשהכינה איתי קרפלך ליום מאכלי עדות כשהייתי בבית ספר יסודי. סבתא היתה אלופת קרפלך, וזה אולי האוכל שלה שאני הכי מתגעגעת אליו. אוכל שהוא מצד אחד מאד ביתי ומנחם (מה יותר מנחם מכיסוני בצק ממולאים בבשר וצפים בתוך מרק עוף), ומצד שני חגיגי, כי כאמור, לא כל יום פורים ולא כל יום אוכלים קרפלך. זאת הסיבה להמשיך לקרוא

תפוח בדבש מישהו?


ראש השנה הוא החג לאוהבי השפה בכלל ולאוהבי משחקי מילים בפרט. למה? כי רוב המאכלים שאוכלים בערב החג, נאכלים כי שמם דומה פונטית למילה אחרת (והשאר נאכלים בשל סיבות סימבוליות אחרות). הנה למשל – להמשיך לקרוא

נאם טוק מו – המפל


סיפור שהיה כך היה – לפני כמה זמן הייתי במסעדה בית תאילנדי בתל אביב, ושם החלטתי להזמין מנה שתוארה כ"הכי איסן שיש" – "בשר לבן/בקר (שייטל) צלוי פרוס עם נענע, בצל סגול, כוסברה, פלפל חריף יבש כתוש ומעט לימון סחוט בתיבול "איסן" מסורתי" או במילים אחרות – נאם טוק מו. למרות שצוירו ליד המנה 4 (!) פלפלים חריפים החלטתי להזמין את המנה, פשוט כי היא נראתה לי הכי מעניינת בתפריט. זאת הייתה טעות. לא בגלל שהמנה לא טעימה, אלא בגלל שהיא הייתה כ"כ חריפה שאחרי שני ביסים נראתי כמו דמות מסרט מצויר – פרצוף אדום ועשן יוצא מהאוזניים. להמשיך לקרוא

גלגלי אותו, אל תעשי לו חשבון


פעם חשבתי לעשות פרויקט כזה, של לעבור בין כל הדודים והדודות שלי (ויש הרבה מהם) ולאסוף מכל אחד את המתכונים שבהם הם מתמחים – כי לכל אחד יש את המאכל או מאכלים המיוחדים האלו שאף אחד לא יודע להכין כמוהם. משום מה, התופעה הזאת תמיד בולטת יותר בחגים. אולי כי זה הזמן שלנו להיפגש סביב שולחן האוכל, אולי כי בחגים אנחנו נוטים להשקיע יותר בבישול, או אולי כי זה הזמן שבו אנחנו מתחברים יותר לשורשים שלנו – חוזרים לאותם מאכלים מסורתיים (או כאלו שהפכו למסורת) – לא משנה כמה יצירתיים וחדשניים אנחנו במטבח בשאר ימות השנה. להמשיך לקרוא

ניצחון הרוח


נו, הבית נקי? החמץ מבוער? התחלתם להכין אוכל לחג, או שאתם אחראים על היין? פסח בעיני הוא ההוכחה הנצחית לעמידות האנושית – אחרי חודש שלם של ניקיונות, של סדר ומיון וכל היוצא בזה, עוד מבלים ימים כלילות במטבח, להכין ארוחת חג (או לפחות חלק ממנה). אם זה לא הוכחה על ניצחון הרוח על החומר, אז אני לא ידעת מה כן.
להמשיך לקרוא

סיינט פטריק לקרניבורים


לפני כמה שנים אחי היה באירלנד, וביקר במפעל של Guinness, משם הביא לי במתנה ספר על ההיסטוריה של Guinness, הפרסומות שלהם (רק עליהם היה אפשר למלא ספר שלם) וכמובן – מתכונים עם המשקה השחור הזה. אומנם Guinness קצת מרה לי מדי בשביל לשתות ממנה הרבה, אבל בבישול ובאפייה אני ממש אוהבת אותה. היא מוסיפה לאוכל מעין מרירות מסתורית, ומשדרגת מגוון מאכלים, החל ממרקים, דרך בשרים וכלה בקינוחים. אז אחרי הקאפקייקס של ה-Irish car bomb שפרסמתי מוקדם יותר השבוע, הגיע הזמן למתכון לקרניבורים שבנינו – המבורגר Guinness. להמשיך לקרוא

תקופת בחינות


שניים מהאחים שלי כרגע בעיצומה של תקופת בחינות. תקופה לחוצה בהרבה מובנים. אני זוכרת את תקופות המבחנים שלי (בעיקר בתואר הראשון) – לא כיף. כמה מהלקחים החשובים שלמדתי מאותן תקופות הם:
א. אל תשוו תשובות ברגע שיצאתם מהמבחן – לא משנה אם התשובה שעניתם נכונה, תמיד תהיו בטוחים שהשני ענה נכון וכרגע נכשלתם במבחן הכי גדול בחיים שלכם ושאתם עומדים להיכשל בלימודים, ושלעולם לא תמצאו עבודה ומי בכלל תרצה להתחתן עם מובטל שנכשל בלימודים ו… טוב הבנתם את הפואנטה. להמשיך לקרוא

ט"ו בשבט הגיע


כשהייתי קטנה תמיד חשבתי שאילן זה סוג של עץ. גיליתי שזה שם מקביל לעץ בגיל מאוחר יחסית, וזה היה מסוג הגילויים המפתיעים האלה שתמיד גורמים לי לחשוב איפה הייתי בשיעור הזה. בכל אופן זה נחמד לחשוב שביהדות חשבו על הסביבה עוד אז, וחוץ מהחגים החוגגים את הקציר, יש חג שנועד במיוחד לשתילה. זה לא דבר של מה בכך, כשחושבים על זה, כי שתילה של עץ לא בהכרח מעידה על שימוש פרקטי, שכן עץ יכול להיות רק לנוי, ובימים שבהם פרקטיות הייתה דרך חיים, המחשבה שנוי היה חלק מסדר היום מעודדת מעט. להמשיך לקרוא

הבטחות



אני יודעת שט"ו בשבט בפתח וכולם עכשיו מעלים פוסטים חגיגיים במיוחד לרגל האירוע, אבל אני הבטחתי להעלות פוסט על בשר עם מנגולד וחומוס, וכך אעשה. בשבילי, אגב, זה גם סוג של מאכל חגיגי. מאז שהייתי קטנה אם היו שני מאכלים שהיו עושים אותי מאושרת כשהייתי חוזרת הביתה ומריחה אותם מתבשלים על הגז זה המאכל הזה וקושרי (הגרסה המצרית למג'דרה). חוץ מזה, הוא מכיל בתוכו ירק וקטניות – ואף אחד לא אמר שבט"ו בשבט חייבים לאכול דווקא פירות יבשים, אז הנה. להמשיך לקרוא