סלט תפו"א והרינג

לא מזמן הייתי עם חברה במסעדת פועה המפורסמת בשוק הפשפשים, והזמנתי שם סוג של מנה ראשונה שפשוט התענגתי מכל ביס שלה – תפו"א מדורה, שמנת חמוצה, דג הרינג (או שמא זה היה מטיאס?) כבוש, צלפים ובצל ירוק. הפשטות במיטבה. להמשיך לקרוא

סלט זוקיני חי

את הסלט הזה לראשונה ראיתי בתכנית של ג'יימי אוליבר, והייתי חייבת לנסות. זוקיני (או קישואים בכלל) אני רגילה לאכול מבושלים, צלויים, קלויים ומה לא, אך אף פעם לא חשבתי לאכול אותם חיים. ובעצם – למה לא? בעיני זה היה עדות לכך שלא משנה כמה אני חושבת שאני פתוחה לדברים חדשים ואוהבת להתנסות, עדיין יש בי סוג של קיבעון מחשבתי לגבי דברים מסוימים, גם אם לא באופן ממש מודע. להמשיך לקרוא

שני סלטי גזר צבעוניים

בהמשך לפוסט הקודם, אנחנו ממשיכים גם היום בעוד שני מתכוני סלטים, והפעם – גזר. גם הצרור הצבעוני הזה (בדומה לסלק הצבעוני מהפוסט הקודם) הוא תוצאה של ביקור בשוק האיכרים (הייתי רוצה לגור בתוך המקום המופלא הזה!), אך כמובן שאפשר להשתמש רק בגזרים רגילים. להמשיך לקרוא

שני סלטי סלק

אחד הדברים האהובים עליי במטבח הישראלי (ונעזוב לרגע בצד את הדיון לגבי מה זה מטבח ישראלי) זה השימוש הנרחב בירקות ובפירות: טריים, קלויים, צלויים, מבושלים, מוחמצים – מה שבא ברוך הבא. אני זוכרת שכשהייתי בלונדון בפעם הראשונה הייתי ממש בסוג שוק תרבותי מהמחסור המשווע של ירקות בתפריטים שלהם. לא היה דבר כזה תוספת של ירק לצד מנה עיקרית, וסלטים היו סוג של חייזרים בנוף המקומי. בפעם הראשונה שנתקלתי שם בתפוח, באיזה סוג של פיצוציה בתחנת המטרו לא פחות ולא יותר, ממש התרגשתי. להמשיך לקרוא

קלפוטי דובדבנים

זוכרים את הפוסט הקודם על עוגת פריחת הדובדבן, שהיה חלק מהפרויקט החודשי של כחומר ביד הבלוגר? אז כיוון שבכל זאת מדובר במתכון קצת מורכב, והיו מעורבים הרבה חששות בתהליך ההכנה שלו, הכנתי הפעם גם מתכון גיבוי, שיהיה למקרה שהעוגה לא תצא כמו שרציתי/חשבתי שהיא תצא. כיוון שהעוגה יצאה אפילו טעימה משחשבתי, העליתי את המתכון ההוא כחלק מהפרויקט, ואת זה שמרתי למועד אחר. להמשיך לקרוא

עוגת פריחת הדובדבן

בקרוב אני טסה לפריז. בניגוד לפעמים הקודמות שהייתי שם (זאת תהיה הפעם הרביעית שלי), זאת בעצם הפעם הראשונה שאוכל ליהנות מהעיר הזאת כמו תיירת, עם כל המשתמע מכך. בפעמים הקודמות שלי שם תמיד התארחתי אצל המשפחה, שאומנם יש לזה יתרונות אדירים, אך זה גם אומר שארוחת בוקר הייתי אוכלת אתם בבית, כנ"ל לגבי ארוחת ערב ובמהלך היום הם היו דואגים לי לסנדוויץ' ואפילו לשתייה. זה כמובן מאוד מתחשב ומוערך, אבל לפודית כמוני זה גם "קצת" מגביל: להיות בעיר האורות, בירת הקולינריה העולמית, ולא לטעום כמעט משום דבר :-(. להמשיך לקרוא