בחזרה לעתיד

אז נכון, במקור תכננתי להעלות מתכון של צ'ורוס, אבל אחרי ניסיון כושל (וחוסר זמן לניסיון נוסף) החלטתי לדבוק בטענה שהמרשתת מלאה גם ככה במתכונים לצ'ורוס אז למה לא לעשות משהו שונה, משהו מיוחד, משהו נוסטלגי…

הפוסט הזה הוא כולו מחווה לשנות השמונים, וליתר דיוק – למסעדות הסיניות של שנות השמונים. להמשיך לקרוא

משפחת סימפסון

אני יודעת שאני קצת כופרת בעיקר עם הפוסט הזה – בכל זאת, פוסט לכבוד חנוכה ושעוסק בסוג של סופגנייה ועדיין אין פה אפילו טיפה של שמן. יש קצת חמאה, אומנם, אך היא לא משמשת לטיגון ולכן זה לא ממש נחשב במקרה הזה. אני מקווה שבכל זאת תמצאו מקום בלבכם לסלוח לי אחרי שתנסו את המתכון הזה ותטעמו אותו, כי אני מבטיחה לכם – אין דברים כאלה! להמשיך לקרוא

הפתעה!

מוזר ככל שזה ישמע, אני גיליתי את האהבה שלי לשוקולד בגיל די מאוחר. כשהייתי צעירה יותר והיו שואלים אותי אם אני אוהבת שוקולד הייתי אומרת שלא ממש. טוב אולי חוץ מ-Côte-d'Or שאמא שלי הייתי מביאה מצרפת. מעולם לא אהבתי פסק זמן (חילול הקודש, אני יודעת), שוקולד פרה אף פעם לא עשה לי את זה, וכך גם טורטית, טורינו, מקופלת, טוויסט, טעמי ושאר חטיפי השוקולד מהילדות. גם כשבגרתי והתחילו להגיע לארץ כל מיני דברים כגון סניקרס, מארס, טוויקס וכו' לא ממש התלהבתי. אני יכולה לאכול מהם במנות קטנות, אבל אחד שלם? מתוק מדי לטעמי. תנו לי שוקולד מריר איכותי במילוי דובדבנים, מנטה, מרציפן וכו' ואני מאושרת עד הגג, אבל חטיפי השוקולד האלה לא מפתים אותי בכלל. להמשיך לקרוא

פתיחת עונת הטיגונים

אני לא יודעת מה יש לי מאוכל הודי בחנוכה, אבל ברגע שהתחלתי לחשוב איזה אוכל (מטוגן כמובן) להכין לקראת החג, עלו לי בראש רק מאכלים הודים: בהג'י, סמוסה, בטטה וואדה ומה לא. הייתם חושבים שמיציתי אחרי הגולב ג'אמון מהחנוכה שעברה, אבל מסתבר שממש לא! וזה לא שהמטבח ההודי ידוע במיוחד דווקא בטיגון עמוק. אם כבר – האמריקאים הם אלה שידועים בכך שהם מטגנים כל דבר (אבל כל דבר! שמעתם פעם על חמאה מטוגנת, על פאי מטוגן, או על חטיפי שוקולד מטוגנים? האמריקאים האלו היו מטגנים את פסל החירות, אם הם רק היו מוצאים סיר גדול מספיק!) להמשיך לקרוא