תרבחו ותסעדו

המימונה זה ה-חג של המרוקאים. כמה שהמרוקאים אוהבים להשקיע ולבשל בערבי שישי ויותר מכך בערבי חג – אפשר להכפיל את זה ב-10 ואולי זה יתקרב לכמה שהם אוהבים להשקיע במימונה. אז הם מוציאים את כל הכלים המיוחדים (במיוחד אלה שירשו או שהובאו ממרוקו), ממלאים את השולחן בשלל עצום וצבעוני של מתוקים – והכי חשוב – משאירים את הדלת פתוחה. כ-ו-ל-ם מוזמנים. להמשיך לקרוא

מעבדות לחירות

מכירים את המתכונים האלה שתמיד מצטברים להם באיזו מגירה או ארון – פתקים קטנים, דפי מחברת, גזרי עיתונים וכו'? לפעמים יש איזה אזכור ערטילאי למקור המתכון (העוגיות של נחמה השכנה, עוגת השוקולד של שוש…) אבל לרוב לא בדיוק בטוחים מאיפה המתכון הזה הגיע. עם זאת, איכשהו המתכונים האלה הם מהסוג שמשתמשים בהם הכי הרבה, והנה העוגה של שוש הפכה להיות עוגת שוקולד הבית, וגזיר העיתון עם עוגת האפרסקים ההפוכה זה ה-מתכון הקבוע של עונת האפרסקים. להמשיך לקרוא

כזה – רק בכשל"פ

כן – שוב הגיע הזמן הזה בשנה. אני ממש לא יכולה לומר שזהו החג האהוב עליי, אבל זה לא כאילו שיש לי איזושהי מילה בעניין. הוא פשוט שם. כל שנה. מעיק בנוכחותו. שבוע שלם שבו מנסים להמציא מאכלים דומים למה שאנחנו אוכלים במשך כל השנה, רק כשרים לפסח. לחמניות כשל"פ, עוגות כשל"פ, עוגיות כשל"פ. זה קצת כמו יום כיפור שבו במשך כל הצום רק מדמיינים מה נאכל אחריו.  להמשיך לקרוא

ושלא יעבדו עליכם!

אני שקרנית גרועה. אני לא יכולה לעשות מעשה או לומר משהו שאני יודעת שהוא לא נכון, גם אם מדובר במשהו שאני באמת צריכה או שהוא באמת חשוב. אני לעולם לא אהיה מהחברות האלה שהולכות עם החברות שלהן לקניות ואומרות להן שהכול נראה עליהן פשוט מהממוש. אם חברה תשאל אותי אם היא שמנה, והיא באמת שמנה, אני אגיד כן. כנ"ל לגבי תספורת לא מוצלחת או תלבושת לא מחמיאה. אני לא אוהבת לשקר ולא רואה את הטעם בכך. אבל אם אני רוצה לעבוד על מישהו – אני שקרנית ממש טובה. להמשיך לקרוא