לגזור ולשמור


קשה לומר מתי התחיל הרומן שלי עם המטבח האסייתי. אנחנו היינו (ועודנו) בית שאהב להתנסות, ואוכל ביתי כלל הרבה מטבחים, ולא בהכרח את אלו של העדות שהשתייכנו אליהן. אני לא יודעת למה, אבל אוכל אסייתי תמיד מרגיש בריא יותר, גם כשהוא כולל טיגון או חומרי גלם משמינים כמו חלב קוקוס. אולי זה השימוש הרב בירקות רבים ומגוונים, אולי זה סגנון הבישול המוקפץ שגורם לכך שהירקות מתבשלים מעט וכך שומרים יותר על הערכים התזונתיים שלהם, או אולי בגלל שיטת האכילה – הצ'ופסטיקס שגורמים לנו לאכול לאט יותר מאשר עם סכו"ם. מה שזה לא יהיה – אני אוהבת את זה. סיני, תאילנדי, יפני ועוד ועוד – כולם יתקבלו אצלי בברכה. להמשיך לקרוא

תקופת בחינות


שניים מהאחים שלי כרגע בעיצומה של תקופת בחינות. תקופה לחוצה בהרבה מובנים. אני זוכרת את תקופות המבחנים שלי (בעיקר בתואר הראשון) – לא כיף. כמה מהלקחים החשובים שלמדתי מאותן תקופות הם:
א. אל תשוו תשובות ברגע שיצאתם מהמבחן – לא משנה אם התשובה שעניתם נכונה, תמיד תהיו בטוחים שהשני ענה נכון וכרגע נכשלתם במבחן הכי גדול בחיים שלכם ושאתם עומדים להיכשל בלימודים, ושלעולם לא תמצאו עבודה ומי בכלל תרצה להתחתן עם מובטל שנכשל בלימודים ו… טוב הבנתם את הפואנטה. להמשיך לקרוא

ט"ו בשבט הגיע


כשהייתי קטנה תמיד חשבתי שאילן זה סוג של עץ. גיליתי שזה שם מקביל לעץ בגיל מאוחר יחסית, וזה היה מסוג הגילויים המפתיעים האלה שתמיד גורמים לי לחשוב איפה הייתי בשיעור הזה. בכל אופן זה נחמד לחשוב שביהדות חשבו על הסביבה עוד אז, וחוץ מהחגים החוגגים את הקציר, יש חג שנועד במיוחד לשתילה. זה לא דבר של מה בכך, כשחושבים על זה, כי שתילה של עץ לא בהכרח מעידה על שימוש פרקטי, שכן עץ יכול להיות רק לנוי, ובימים שבהם פרקטיות הייתה דרך חיים, המחשבה שנוי היה חלק מסדר היום מעודדת מעט. להמשיך לקרוא

הבטחות



אני יודעת שט"ו בשבט בפתח וכולם עכשיו מעלים פוסטים חגיגיים במיוחד לרגל האירוע, אבל אני הבטחתי להעלות פוסט על בשר עם מנגולד וחומוס, וכך אעשה. בשבילי, אגב, זה גם סוג של מאכל חגיגי. מאז שהייתי קטנה אם היו שני מאכלים שהיו עושים אותי מאושרת כשהייתי חוזרת הביתה ומריחה אותם מתבשלים על הגז זה המאכל הזה וקושרי (הגרסה המצרית למג'דרה). חוץ מזה, הוא מכיל בתוכו ירק וקטניות – ואף אחד לא אמר שבט"ו בשבט חייבים לאכול דווקא פירות יבשים, אז הנה. להמשיך לקרוא

זהו יום הבוחר



פעם בכל כמה זמן יש לנו הזדמנות לעשות מעשה בעל פוטנציאל להשפיע על העתיד שלנו ושל הסובבים אותנו – לבחור על מי אנחנו הולכים להתלונן בארבע שנים הקרובות. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני אוהבת להתלונן, ולמרות הפרסומת הטיפשית הזאת של "משטרת התלונות" (מותר להתלונן על זה?), יש בזה משהו. לא שחלילה אני מצביעה רק כדי להתלונן, אבל זה בונוס די נחמד. להמשיך לקרוא

קבלת שבת


יש משהו מיוחד בשבת. גם אם אתם לא דתיים, לא מאמינים, לא שומרים או איך שלא תקראו לזה, חייבים להודות שהשבת הזאת – יש בה משהו. זה מתחיל כבר מהגן – בכל שישי עושים קבלת שבת, וכל הילדים רק מחכים לתור שלהם להיות אמא ואבא של שבת. כשמתבגרים זה היום חופש מהלימודים, ואח"כ מהעבודה – ההזדמנות למלא מצברים, לעשות דברים שדחינו כל השבוע, לבלות עם המשפחה, עם הילדים, או אפילו סתם להישאר בבית ולא לעשות כלום. להמשיך לקרוא

הכול בסיר אחד


חורף. שבת בבוקר. ריח ממלא את כל הבית ואי אפשר כבר לחכות לארוחת הצהריים. השילוב הזה של חורף + שבת פשוט מזמין בישולי קדרה – מהסוג הזה שלוקח שעות לבשל. מצד שני, חורף. שבת בבוקר. מי בכלל רוצה לצאת מתחת לשמיכה? להמשיך לקרוא

תרדמת חורף


אז מה, הדוד חורף החליט סוף סוף לבקר? טוב, אם הוא בא באיחור, אז לפחות הוא נכנס בגדול והביא איתו הרבה מתנות. חלקן מוצלחות, כגון השלג בירושלים ועליית מפלס הכינרת, וחלקן מוצלחות פחות, כגון ההתקררויות למיניהן וקריסת התשתיות. אגב, אם בקריסת תשתיות עסקינן, זה קצת מזכיר לי את הסיפור הזה על הכפר שכל הזמן התפלל לגשם ולא הבין למה הוא לא מגיע עד שבת קול משמיים אמרה להם שאם הם באמת היו מאמינים הם היו באים עם מטרייה (אני בטח מעוותת את הסיפור לחלוטין, אבל אני בטוחה שהבנתם את הקטע…). להמשיך לקרוא

תיאום ציפיות

יש קטע כזה עם אנשים שמבשלים – תמיד מצפים מהם ליותר – שהאוכל שלהם יהיה יותר טעים, יותר מיוחד, יותר מקורי, יותר אדג'י, יותר פיוז'ני, יותר חדשני… פשוט יותר יותר. מצד אחד זאת מחמאה, מצד שני זה מלחיץ נורא. בסופו של דבר מה שמכריע את ההצלחה או הכישלון זה היחס שלך – האם אתה רוצה להתעלות על עצמך ולהיות האדם שמצפים ממך להיות, או האם אתה חי בפחד מתמיד מהאפשרות להיכשל. עכשיו, שיהיה ברור – גם אם אתה שייך לאפשרות הראשונה אתה עדיין יכול להיכשל, אבל בסה"כ הכישלונות הן המדרגות בדרך להצלחה. להמשיך לקרוא

ערב אריזות ויין


אז מה אתם עשיתם בערב הסילבסטר? חגגתם עם המשפחה? עם החברים? יצאת למסעדה עם תפריט יקר טעים במיוחד? נשארתם בבית כי לא מצאתם עם מי לצאת כי אתם יהודים ולא מתעסקים עם חגיגות של כופרים?
אני, רק למקרה שתהיתם, נשארתי בדירה שלי (אשר ברגעים אלו ממש חוגגת את סוף חוזה השכירות שלי) וכל זאת כדי לארוז עוד כמה ארגזים, ואם כבר לארוז אז למה לבד? ואם לא לבד, אז למה לא יין? ככה גם אורזים וגם נהנים, ואם בטעות הכנסנו את הטוסטר לארגז המצעים, אז ניחא 🙂 להמשיך לקרוא