בישול בכמה מרכיבים


מה עושים כשמפנים דירה בסוף השבוע ורוצים לחסל את המלאי במקרר? – זה הזמן להפגין יצירתיות ממספר מועט של מרכיבים (כי הרי כל הקטע הוא להשתמש במה שיש ולא לקנות חומרי גלם חדשים…). אז מה היה לי במקרר? פילה אמנון, כמה פרוסות של סלמון מעושן, כרישה אחת, שני אנדיב (עולש), מלאווח אחד וכמה מצרכי מזווה (חמאה, חלב, קמח…). וואו – כשאני אומרת את זה ככה זה נשמע כ"כ בורגני… בכל אופן, מה יצא לנו מזה? פילה אמנון "מאודה" עם כרישה וסלמון מעושן לצד אנדיב מוקרם בבשמל ומאפה מלאווח ממולא בכרישה, סלמון מעושן ובשמל. להמשיך לקרוא

יש לנו ארץ נהדרת


פעם בשנה החברה שבה אני עובדת מארגנת טיול חברה בן יומיים, ואחרי הטיול האתגרי של שנה שעברה, החליטו השנה ללכת על קו רגוע יותר. "בנעלי בית" הם קראו לזה – טיול רגוע וכיפי שהתחיל בארוחת בוקר מפנקת במסעדת רוברג בלבנים, ואחריו טיול ג'יפים אל מול נופיה המדהימים של הירדן ההררי (ידעתם שיש מקום כזה בכלל? – מסתבר שלא רק שהוא קיים, הוא גם די מדהים). משם המשכנו למלון פסטורל בכפר בלום שם חיכו לנו בחדרים נעלי בית פלפיות, וגם פינקו אותנו במסז'ים ובספא. לאחר ארוחת הערב ארגנו לנו מסיבת פיג'מות מטורפת בסימן חזרה לילדות (מצטערת אבל את התמונות והסרטונים המביכים אני לא אפרסם פה אלא אשמור אצלי למקרה שמישהו מהם יהיה מפורסם ו/או עשיר יום אחד). לאחר ארוחת הבוקר למחרת עשינו סיור במפל סלע (גם עליו לא שמעתי קודם, וחבל – כל האזור פשוט יפיפייה) וסיימנו בהרמת כוסית יין (אומנם היה 11 בבוקר אבל-it's five o'clock somewhere) ועוד קיבלנו חלות לשבת… להמשיך לקרוא

על ארגזים, במיה ותחושה של בית



תמיד הדהימה אותי היכולת לארוז חיים שלמים בכמה קופסאות קרטון: מה חשוב לנו לקחת ומה משאירים מאחור, מה שביר ומה יעמוד במסע, ולאן לעזאזל אמור להיכנס המטאטא.
מכירים את השיר של דוד אבידן "הרי את מותרת לכל אדם"? יש כמה שורות בשיר הזה שתמיד חוזרות אלי בזמני מעבר (מינוס הגירושים): להמשיך לקרוא

טיול למטיבי לסת – לונדון


אין ויכוח על כך שלונדון היא אחת הערים היפות באירופה, אבל לקראת חג המולד לונדון מתקשטת במיוחד. אורות צבעוניים מאירים את הרחובות, עצי אשוח מקשטים כל פינה, פאבים וחנויות מציירים על חלונות הראווה שלהם דימויים של חורף ושלג, לאורך התמזה מתעורר לחיים כפר קטן עם בקתות עץ מכוסות "שלג" ונדמה שהעיר עצמה נמצאת על סף משהו גדול ומרגש. זוהי הביקור השלישי שלי בעיר הזאת, והשני בתקופת חג המולד, ואין מה לומר – זאת חוויה מיוחדת שאין שנייה לה. להמשיך לקרוא

מסיבת תה


מתחת לעץ לפני הבית עמד שולחן ערוך, והארנביב עם הכובען ישבו ושתו תה: נמנמן ישב ביניהם, שקוע בשינה עמוקה, והשניים השתמשו בו בתור כרית, משעינים עליו את המרפקים, ומשוחחים מעל לראשו. "מאוד לא נוח לנמנמן," חשבה אליס; "אבל מכיוון שהוא ישן, אולי לא איכפת לו."
השולחן היה גדול, אבל השלושה הצטופפו יחד בקצהו האחד. "אין מקום! אין מקום!" קראו כשראו את אליס מתקרבת. "יש המון מקום!" אמרה אליס בכעס, והתיישבה בכורסה גדולה בקצהו האחר של השולחן.

(מתוך: "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול. תרגמה לעברית: רנה ליטוין)

אחת הדמויות הזכורות ביותר מתוך "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" היא של הכובען המטורף, המחזיק בידו ספל תה ושואל חידות חסרות הגיון. זוהי דמות שהשתרשה בנו עוד לפני שגולמה בידי ג'וני דפ (ההורס), כמו גם הסיטואציה עצמה, של שולחן התה העמוס כל טוב. להמשיך לקרוא

ימי החנוכה


אז ככה. אני אוהבת סופגניות. אבל מה? הן לא כ"כ אוהבות אותי. אני משמינה רק מלהריח אותן ולכן אני ממש ממש מתאפקת לא אוכלת יותר משתיים בחג (ובטח לא לפני). אני לא חושבת שיש תקופה אחרת בשנה שבה אני מצליחה להפגין איפוק כזה (לצערי). אני גם מהטהרנים שאוהבים את הסופגנייה שלהם עם ריבת תות בטעם של פעם, ואפילו לא מתפתה מכל הסופגניות שמדגמנות להן בחלונות הראווה ברחבי הקונדיטוריות בעיר (עוד הישג מרשים, כי בדר"כ אני מתפתה בקלות. מאוד בקלות). להמשיך לקרוא

מעשה בלביבות


מי לא מכיר את הסיפור על רבי קלמן אשר חשקה נפשו בלביבה חמה ומתוקה, ואילו זלדה אישתו, טירטרה אותו בתמורה ברחבי העיר, ולבסוף אף גרמה לו להכין אותה? (ולמי שבמקרה לא מכיר, ראו כאן). זה מצחיק לדבר על טירטורים בהקשר של לביבה, כיוון שבניגוד לסופגניה אשר הכנתה דורשת מספר שלבים הכוללים את הכנת הבצק, את ההתפחה, את הטיגון ואת המילוי, לביבות הן באמת מקרה של זבנג וגמרנו – מערבבים הכול בקערה אחת ויאללה למחבת. בנוסף, לביבות אפשר להכין כמעט מכל דבר שהמשותף לכולם הוא הקמח והביצה, ואת זה יש כמעט לכל אחד בבית.
להמשיך לקרוא