די לשחיתות? – לא בבית ספרנו!


יש ימים שבהם פשוט שוכחים מהדיאטה ורק רוצים משהו מתוק. מה מתוק, מושחת! עכשיו, אני יודעת מה אתם חושבים (או יותר נכון חושבות), בימים האלה של החודש זה או מתוק או מוות, אבל לא הכול קשור לימים האלה. לפעמים סתם בא מתוק. מה מתוק, מושחת!
אז מה עושים כשיש דודא מטורפת לעוגיות שוקולד-שוקולד צ'יפ-חמאת בוטנים, אבל אין מתכון בנמצא? ממציאים! הלוא הצורך הוא אבי ההמצאה, לא?
להמשיך לקרוא

זבנג וגמרנו


באמצע שבוע תמיד מחפשים קיצורי דרך במטבח. אין כוח להשקיע שעות בבישול אחרי יום עבודה ארוך, כשעוד מחכה לנו משמרת שנייה בבית. האתגר: להכין אוכל במהירות, אבל שגם יהיה טעים וגם בריא (אפשר להתפשר על רק טעים, אבל לא על רק בריא. אני יודעת שאומרים שבריאות זה הכי חשוב בחיים, אבל לדעתי הבריאות שלנו לא שווה הרבה בלי משהו שעבורו שווה לחיות, אוכל למשל…). האתגר למתקדמים: להכין אוכל במהירות, שיהיה גם טעים, גם בריא וגם אכיל למחרת, כי אני לדוגמה מעדיפה להביא אוכל לעבודה ולא לקנות בחוץ (כמה כבר אפשר לאכול סלט-סביח-שווארמה-שניצלבפיתה-חומוסצ'יפסלט?). הפתרון: שתי תוספות בריאות ומהירות הכנה שגם מתחממות נפלא במיקרו/טוסטר אובן. ולמה הן מתווספות הפעם? – לנקניקיית צ'וריסו עסיסית. יאמי!
להמשיך לקרוא

פינוק של שבת


יש משהו מיוחד באווירה של שבת בבוקר בארץ שאין בשום מקום אחר בעולם. מעין שקט משתרר, הכול נראה רגוע, וכל הדאגות של השבוע נראות פתאום מרוחקות ולא כ"כ חשובות. אפילו ארוחת הבוקר של יום שבת היא אחרת. לא ממהרים לבלוע את האוכל כדי להספיק ולעשות ולזוז מהר מהר מהר, אלא ניתן לקחת את הזמן ולהנות מהרגע ומהחברה.
להמשיך לקרוא

אשכוליות או לא להיות


יש משהו בגשם שפשוט עושה לי טוב – רעש הטיפות שמתנגשות עם החלון, הריח שלו כשהוא מתמזג עם האדמה המשוועת, תחושת הטוהר שהוא משאיר אחריו. אני אולי נולדתי בקיץ, אבל אני בהחלט טיפוס של חורף. כשחושבים על חורף חושבים על שמיכות פוך מחבקות, על כוס שוקו חמה, על התכרבלות עם בן/בת הזוג או עם איזה ספר טוב. הגשם בהחלט הופך אותנו לטיפוסיים ביתיים יותר, ומה אומר בית יותר מריח של מאפה היוצא מן התנור?
להמשיך לקרוא

קסם התבלינים


והיום בפינת "הידעת?" – מה משותף לבורקס, לצ'יפס ולתבלין?
כמו שהמילה בורקס נתפסת כיחיד במקום המילה בורק, והמילה צ'יפס נתפסת כיחיד במקום המילה צ'יפ, גם המילה תבלין היא בעצם צורת הרבים של המילה "תֶּבֶל" אשר מגיעה מהשפה הארמית. זה אומר שהמילים בורקסים, צ'יפסים ותבלינים הם בעצם ריבוי כפול. עכשיו, ניתן לחשוב שהשיבוש הזה הוא בעצם טעות תמימה שאיכשהו השתרבבה לשפה העברית והשתרשה בה, אבל אני מעדיפה לחשוב שריבוי כפול לא יכול להיות טעות כשמדובר בדברים כל-כך טעימים.
להמשיך לקרוא

לעקוף את המערכת


הקטע עם מאכלים של חגים הוא שאוכלים אותם רק במועדים מסוימים, ולא משנה כמה נאהב אותם, אף פעם לא נכין אותם במועד אחר. לעולם לא נכין סופגניות סתם באיזה יום ג' אקראי, או מרק עם קניידלך בנובמבר. כאילו אם נאכל אותם במועד אחר זה איכשהו יפחית מערכם או יוזיל את האופי החגיגי שלהם.
אבל מה  לעשות אם בא לי דווקא את הסמבוסק המיוחד של כיפור, וכיפור כבר עבר? אני יכולה לחכות שנה שלמה, עד כיפור הבא, או שאני יכולה לעקוף את המערכת. איך? לעשות בורקסים, אבל עם המילוי של הסמבוסק. כמו שצדי אומר: "זה ליד".
להמשיך לקרוא

אסיה זה כאן

 

גילוי נאות: מעולם לא הייתי במזרח. יותר מכך, עם חוש הכיוון שלי בטח הייתי מנסה להגיע להודו ומגלה בטעות את אמריקה. ההיכרות היחידה שלי עם המטבח האסייתי היא בעצם דרך העיבוד הישראלי שלו, אבל לדעתי זה גם חלק מהיופי, איך שהמטבח שלנו שואב השראה מאיפה שרק אפשר, ולוקח את זה לכיוונים חדשים ומעניינים. למטבח הישראלי יש נטייה "לעברת" מטבחים זרים, ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. אפילו במונח "אקזוטי" יש להשתמש בסיוג מה, כי יש לנו נטייה לאמץ לחיקנו כל דבר חדש, ולשייך אותו אלינו. דוגמה טובה לכך היא חלב הקוקוס, אשר מקורו אולי במזרח הרחוק, אבל היום אין כמעט מכולת שלא מחזיקה את המוצר, שלא לדבר על הפתרון הנוח שהוא מספק לקהילה שומרת הכשרות. האמביוולנטיות הזאת מתבטאת גם בכך שמצד אחד יש בנו רעב בלתי פוסק לחידוש ולחדשנות בתחום האוכל, בין אם זה בהכרות עם חומרי גלם חדשים, ובין אם זה בהיכרות עם מאכלים ועם מטבחים אחרים, ומצד שני אנחנו נצמדים למוכר ולאהוב, מסתמכים על מסורות הבישול העתיקות שמגדירות אותנו כעדה וכעם.
להמשיך לקרוא

מה שיוצא אני מרוצה

 

החגים נגמרו. נמאס לבשל ארוחות גדולות, ולאכול את כל האוכל הכבד הזה. רוצים משהו קליל ומהיר אבל… מה לעשות עם כל השאריות שנשארו? לא חבל לזרוק?
לפעמים כל מה שהשאריות צריכות זה איזה טויסט קטן, שיקפיץ אותן מדרגה, או לפחות שיתן הרגשה שאוכלים משהו אחר לשם שינוי.
אני אומנם לא בישלתי החג ל-20 איש, אבל עדיין נשארו לי שאריות שנמאס לאכול (כי לפעמים לא משנה כמה משהו טעים, כשאוכלים אותו שוב ושוב, גם הוא מתחיל להימאס).
אז, איך הופכים שאריות למשהו חדש ומעניין, ויותר מכך – איך עושים את זה מהר?
בעקרון, הכול תלוי במזווה. ככל שהמזווה עשיר יותר, כך אפשרויות הגיוון רבות יותר. עם זאת, שיטת ה"מה שיוצא אני מרוצה" גם תקפה כשרוצים לעשות משהו קליל ומהר, כמו במקרה הזה.
אתמול חזרתי מהעבודה עייפה, ואז התחיל המאבק הפנימי – מצד אחד למי יש כוח לבשל, מצד שני, אם אני לא אבשל לא יהיה לי מה לאכול. פתחתי את המקרר ובחנתי את תכולתו. התחלתי לשלוף דברים ולראות מה אפשר לעשות מהם. בעיקר רציתי לנצל את הירקות הצלויים שעשיתי בפוסט הקודם. זה מה שיצא:
להמשיך לקרוא

כשהחתול לא בבית…

 

אני מאלה שתמיד שוכחים מהקטע הזה של "חג שני", ותמיד מופתעת מחדש לגלות עוד יום חופש בעבודה. אלא מה, זה לא מונע ממני לבשל כאילו זה לפחות חג ראשון…
הפעם, עם זאת, ההורים שלי בחו"ל, וזה אומר שבמקום שאמא שלי ואני נבשל בצוותא (טוב לא תמיד ב"צוותא", אחרי הכול שתי נקבות אלפא במטבח אחד יכול להיות מאתגר לעיתים), אתמול בישלתי סולו אצלי בדירה לשלושת האחים שלי ולחברה של האח הצעיר, וכיוון שאצלי בדירה יש רק כיריים חשמליים (שומו שמיים), רוב הארוחה נעשתה הפעם בתנור.
עכשיו, הייתם חושבים שכיוון שהגיעו אלי שלושה בחורים צעירים וחסונים, בטח הכנתי איזה סטייק ברוטב בשר, עם תוספת קציצות ולקינוח המבורגר, או משהו בסגנון, אבל לא! הכנתי ארוחה קלילה וחלבית (אם דגים נחשבים לחלבי).
להמשיך לקרוא

Second breakfast is the best breakfast

 

בראנץ' היא ללא ספק הארוחה האהובה עליי ביום. למה? כי זה פתרון נהדר לאנשים שלפעמים לא יכולים (או לא רוצים) להחליט. למה להתפשר על ארוחת בוקר, או להסתפק בארוחת צהריים כשאפשר גם וגם?
גאי ברינגר טען שמלבד ביטול הצורך לקום מוקדם ביום ראשון בבוקר (או בשבת במקרה הזה), ארוחת הבוהריים משמחת אנשים בדרכים נוספות:
Brunch is cheerful, sociable and inciting. It is talk-compelling. It puts you in a good temper, it makes you satisfied with yourself and your fellow beings, it sweeps away the worries and cobwebs of the week.
– Guy Beringer, "Brunch: A Plea," Hunter's Weekly, 1895.
מי יכול להתווכח עם הגיון כזה?
להמשיך לקרוא